ארכיון לחודש December, 2012

Dec 20 2012

יומן קריאה: המלחמה אותה מלחמה, האדם אותו אדם

Old Man’s War / John Scalzi

על ג’ון סקאלזי אני שומע כבר כמה זמן, בין אם מקרב קוראי המד”ב בארץ (הספר הזה זכה בפרס גפן ב-2007, והמשכו היה מועמד ב-2011) ובין אם בגלל הרעש שסקאלזי עצמו, שאוהב להתראיין ולכתוב בבלוג, עושה באינטרנט. אבל לא הגעתי ללקרוא אף ספר שלו עד שהוא לא נכלל ב-Humble eBook Bundle (שהיא יופי של תוכנית, בכלל). אז קניתי את מלחמת האדם הזקן, וקראתי אותו בטיסות לאנגליה וחזרה בסוף השבוע האחרון. ויש לי, בגדול, שני דברים להגיד עליו.

ראשית, זה נחמד לקרוא, לשם שינוי, מדע בדיוני עכשווי. כבר כמה שנים טובות שאני קורא פחות ופחות מד”ב (ופחות ופחות בכלל, אם נודה על האמת), וכשאני כבר קורא, זה לרוב מתוך מבחר אקלקטי של ספרים מחמישים השנה האחרונות. בפעם האחרונה שקראתי ספרים פחות או יותר עם יציאתם היה לפני כעשור כשקראתי את מרבית ספרי כישור הזמן של רוברט ג’ורדן. אבל אני לא גאה בזה.

הדבר השני, והמרכזי, הוא הבעיה שיש לי עם הספר. כלומר, הספר, כספר, הוא נחמד מאד: הוא קליל, קריא ומהנה, כל כולו מחווה ללוחמי החלל (Starship Troopers) של היינליין אבל עם יותר הומור, ועם עולם מד”בי מעניין יותר. אמנם הוא לא מחדש יותר מדי על הז’אנר ומוסכמותיו – בחור מתגייס לצבא, עובר טירונות, יוצא לשטח, פוגש יצורים מוזרים ומעניינים, והורג אותם – אבל לא כל ספר חייב להפוך את המוסכמות, וזה לא היה מפריע לי, חוץ מזה שחוסר החדשנות הזו קצת מעקרת את ה-premise הבסיסי של הספר, את הנקודה המעניינת ביותר שממנה הוא מתחיל.

קצת רקע למי שלא קרא את הספר: סקאלזי מתאר מצב שבו בני אדם יכולים, בגיל 75, לנתק כל קשר עם עברם, לעזוב את כדור הארץ, ולהצטרף לצבא המושבות ולהגן על המין האנושי מחייזרים. כל זה, כמובן, אחרי שגופם הגריאטרי מוחזר למצב בו הוא מסוגל להלחם (ולא נכנס לפרטים סביב זה). עכשיו, יש כאן הרבה פוטנציאל עלילתי. צבא שלם שמורכב מאנשים זקנים אמור להתנהל אחרת לגמרי מצבא של בני עשרים שמקבלים פקודות מבני שלושים. אבל איכשהו כל הייחוד הזה מתמסמס. למרות כמה אזכורים של דמויות בספר על החשיבות של הבגרות אצל חייל, בגרות שאין לבני עשרים, הם עדיין מתנהלים בדיוק כמו כל צבא בכל ספר או סרט – כולל הפרק בטירונות עם הסמל האנטיפת שצורח ומעליב את כולם. אמנם כמעט אף אחד לא מקפיד יותר מדי על משמעת ודיסטנס, שזה כן יכול להיות קשור. אבל זהו. כשכבר יש סצנה שבה אחד החיילים מנסה להביא לידי ביטוי את הנסיון שלו מחייו הקודמים (במקרה הזה מדובר בסנאטור, שר ושגריר לשעבר), הנסיונות שלו להגיע להדברות עם החייזרים מובילה, כמובן, לאסון.

אפשר היה לקחת את הספר הזה, סצנה אחר סצנה, ולחשוב שהוא נכתב ע”י היינליין בלוחמי החלל. וזה קצת מבאס. כי זה מה שכותבים במדע בדיוני עכשווי, חמישים שנה אחרי היינליין? ועוד יותר מכך, שהפואנטה המעניינת באמת, שהספר אפילו נקרא על שמה, ושמרומזת מהכריכה של הספר בהוצאה אחרת – איך היה מתנהל צבא שמורכב כולו מבני 75 פלוס – קצת הולכת לאיבוד.

2 תגובות

Dec 05 2012

בפייסבוק ייסדתי את מדינת ה-Creative Commons

אניל דש, אחד מהאנשים שיותר יוצא לי לקשר אליהם, נותן זווית ראיה מעניינת על מם זכויות היוצרים שרץ כרגע בפייסבוק, ועל מה זה אומר על הגישה הכללית של משתמשי פייסבוק לפרטיות וזכויות יוצרים.

למי שלא נתקל בתופעה, מדובר בפסקה שעוברת שכפול קופי-פייסט ברחבי פייסבוק, שטוענת שעם הפיכתה של פייסבוק לחברה הנסחרת בבורסה (מה שקרה לפני כחצי שנה), כל החומרים שמשתמשים עכשיו מעלים הם זמינים לשימוש של כל אדם שמחזיק במניות של פייסבוק. לכן, מפרסם הטקסט מצהיר שכל התכנים שהעלה לפייסבוק הם שלו, ולא ניתן להשתמש בהם ללא רשותו.

image

עד כאן, פאניקת אינטרנט ממוצעת. אין מה לראות. אם לא הייתי קורא את הפוסט של דש, כנראה הייתי פוטר את התופעה כמשהו להפנות אנשים ללא רלבנטי. אבל דש טוען, ובצדק, שלא כ”כ משנה אם ההצהרה הזו חוקית או לא, ואם היא נכונה או לא, ואם היא אינטליגנטית או לא. מה שמשנה הוא שהתפוצה שלה מראה על מצוקה שקיימת בקרב משתמשי פייסבוק בנוגע לזכויות היוצרים שלהם, דבר שהוא בכלל לא מובן מאליו.

בסביבה הקרובה שלי יש, כמובן, הרבה מודעות כבר הרבה זמן לנושא זכויות היוצרים ברשת. זה לא מפתיע, כי אני, כבלוגר וכעיתונאי לשעבר, מתעסק רבות ביצור תוכן ובמעמד של התוכן שלי, וגם כתבתי על זה בעבר לא פעם. אבל הנושא הזה לא ממש עומד בלב המודעות הציבורית, לדעתי, לעומת פרטיות למשל, שכבר זכתה לקצת יותר התייחסו במיינסטרים.

אבל עכשיו אפשר לראות קצת יותר התעוררות בנושא. את תמונת המסך שהבאתי למעלה לקחתי מתוך עמוד Facebook Site Governance, עמוד בו מתקשרת פייסבוק עם המשתמשים בנושאי ניהול הרשת. בכל אחד מהסטטוסים שבעמוד יש מאות ואלפי תגובות, כולן אותה הצהרת זכויות חסרת משמעות. את האישה הספציפית שאת הסטטוס שלה בחרתי, בחרתי בגלל שהיא לא נראתה, אם תסלחו לי על האפיון הסטריאוטיפי, כמו מישהי שמעורבת ומעורה בענייני זכויות יוצרים ברשת (גם הסתכלתי קצת על הפרופיל שלה, אבל זו עדיין הכללה גסה). אבל בכל זאת היא – ואלפים אחרים, במדינות רבות, מרגישים צורך ללכת לעמוד ולהעתיק ולהדביק את הטקסט (ולא רק לעשות Share). כי זה מפריע להם. כי הם מרגישים שזה חשוב. וגם, כן, כי הם נסחפים עם הנושא המרתיח היומי, זה נכון, אבל עצם העובדה שנושא זכויות היוצרים על סטטוסים ותמונות בפייסבוק נהיה חם, הוא כבר אינדיקטיבי.

Creative Commons בדלת האחורית

אז אניל דש, שאי אפשר להאשים אותו שהוא לא מעורה בנושאי זכויות יוצרים ברשת, חושב שזו הזדמנות לעשות מהפכה-זוטא, ולהכניס את כל נושא ה-Creative Commons מהדלת האחורית.

Creative Commons הוא שם של גוף ושל סט של רשיונות שימוש בתוכן שהם חלק מתנועה לשינוי התפיסה המקובלת של זכויות יוצרים ולכונן תרבות רימיקסים. לעודד יוצרים לשחרר את התכנים שלהם – טקסטים, תמונות, וידאו ומוזיקה – בצורה שתאפשר לאחרים להפיץ, לשתף ולבנות עליהם תכנים חדשים. למרות הפופולריות של הרעיון ושל רשיונות CC בקרב אנשי אינטרנט, אנשי תקשורת ומדיה חדשה ומפתחי קוד פתוח, הוא עדיין רעיון מאד מהפכני ב-“עולם האמיתי”, שם יצירה היא בעלות ושחרור בחינם הוא הפסד או פראייריות. fb-rights-controls.png

לכן הרעיון של דש כ”כ מהפכני. הוא מציע לתת למשתמשי פייסבוק שלוש אפשרויות שיתוף, כמו שניתן לראות לעיל: תוכן קנייני (ברירת המחדל, אותו מצב כמו היום), תוכן הפתוח לשימוש תוך שמירה על זכויות, ותוכן חופשי לשימוש לחלוטין. שלושת האפשרויות מקבילות ל-copyright לאפשרות הראשונה, CC-BY לשני, רשיון Creative Common – Attribution המאפשר שימוש חוזר תוך ציון שם היוצר המקורי, ו-Public Domain, יצירה חופשית לחלוטין.

הערמומיות כאן היא שהפתרון של דש לא ישנה שום דבר לאנשים שמודאגים מהתכנים שלהם. הזכויות שלהם באפשרות הקניינית זהות לחלוטין לזכויות שלהם היום, ובעצם כל מה שהכפתור עושה הוא לאפשר להם לוותר על חלק מהזכויות. אבל עצם העובדה שהם מציינים במפורש את זכויותיהם (מה שקורה גם ככה באופן מובלע) ירגיע אנשים, ועל הדרך יכניס עוד קצת לתפיסה הציבורית, הנורמטיבית, את המחשבה שאפשר גם אחרת.

האם פייסבוק תלך לכיוון הזה? צריך לזכור שהיא יכולה להיות אחת המרוויחות הגדולות מהכנסת הרעיון של Creative Commons, שיאפשר לה להשתמש בתכני המשתמשים יותר מאשר היום. מצד שני, לא ברור לי אם פרסומות נכנסות תחת ההגדרה של “יצירה נגזרת”. לאניל דש יש הרבה השפעה במעגלים של עמק הסיליקון וחברות האינטרנט הגדולות, אבל כאן, בסופו של דבר, פייסבוק תצטרך להסתכל על המשמעויות הכלכליות של זה.

אין תגובות

  • הודעות אחרונות

  • לרישום בדואר

  • תגיות ונושאים

  • מהעבר

  • Meta

  • עמודים קבועים