ארכיון לחודש נובמבר, 2011

נוב 14 2011

ויקיאינרציה

אני עמוס בדד-ליינים בלתי סבירים בעבודה, בלימודים ובמחויבות אחרות, אותן אני חייב לסיים לפני הטיול הממשמש-ובא לאנגליה בהמשך השבוע. לאור זאת, זה לא מפתיע למצוא אותי משוטט בעמודי שיחה נידחים בויקיפדיה, ונתקל בכמה תופעות שמשעשעות אותי בשעת לילה מאוחרת.

העמוד אליו אני נטפל הערב הוא העמוד המוקדש למילים באנגלית להם אין אף חרוז. למרות שגם אני, כמו רבים, ביליתי שעות בצעירותי בלנסות למצוא חרוז ל-silver או orange, אני עדיין חושב שהערך הזה בויקיפדיה סובל מבעיה חמורה של חוסר רלבנטיות, חוסר חשיבות, וקבעון מחשבתי שמוביל לאינרציה. אבל על זה – בהמשך.

נתחיל בכך שהערך נפתח ברשימה נרחבת של מילים שדווקא יש להן חרוז, אבל הוא נידח במיוחד. אפשר למצוא כאן את כל החשודים המידיים, כמו silver שמתחרז עם  chilver, טלה ממין נקבה, ו-orange האיקוני, שמתחרז עם (אני לא ממציא את זה!) Blorenge, גבעה בויילס. כאן אני רואה הרבה מאד טעם לפגם, אם אנחנו מתחילים לחרוז עם שמות של מקומות ודברים, Proper nouns. אז כבר אין לנו שום מעצורים או מגבלות, ולכן שום משמעות לרשימה הזו. הרי גם אם angst עדיין פותחת את רשימת המילים הבלתי-מחורזות, אני יכול מחר להקים סטארט-אפ בשם “smangst”, שם שלא ירים אף גבה בשוק ההי-טק העכשווי – לגרום לטקראנץ’ או עיתון כלכלי כלשהו לכתוב עלי, ולהעיף את המילה מהרשימה.

* * *

אבל משהו הפריע לי עוד יותר שם, משהו שראיתי בעמוד השיחה של הערך, בויכוח סביב המילה Wolf. בדיון על מילים שמתחרזות במבטאים מסוימים, פסל העורך kwami את השאלה, בהסבירו כי הערך מתבסס על Received Pronunciation, המבטא הרשמי והנורמטיבי באנגליה, הידוע גם בתור “אנגלית של ה-BBC” – מבטא לונדוני/דרום-אנגלי אשר מאז תחילת המאה ה-20 נחשב למבטא של המעמד הביניים העשיר, ובהשלכה – של אנשי עסקים אמידים ופוליטיקאים מצליחים, עד שהפך להיות מבטא חובה לכל מי שרצה להצליח בזירה הלאומית באנגליה. הבחירה ב-RP נראתה הגיונית לחלוטין לקוואמי ושאר עורכי העמוד. זהו מבטא מוכר ומכובד, ידוע ומתועד. אמנם RP נמצא בשימוש של אחוז זערורי מדוברי האנגלית בעולם, אבל אם נאפשר חריזה בכל מבטא, הוא מסביר, אנחנו נמצא חרוזים כמעט לכל מילה! angst יתחרז עם thanks, fifth עם width, ולפני שהרגשנו, האנרכיה תחגוג. “That doesn’t help much”, מסביר קוואמי בפסקנות.

והוא צודק, כמובן. זה באמת לא עוזר. אם אתה לא בוחר מבטא אחד להתמקד בו, אין הרבה משמעות לערך על חריזה של מילים ספציפיות. אבל אם אתה כן בוחר מבטא ספציפי, אז אתה לא הרבה יותר רלבנטי. אתה מציב הנחת יסוד שיש אנגלית אחת נכונה, ואלה המילים שלא מתחרזות בה. וזה לא משנה אם כמעט אף אחד מקוראי הערך לא מדבר ככה בכלל. זה לא משנה אם הקוראים ימלמלו בשקט את המילים ולא יבינו מה בדיוק מתחרז או לא מתחרז כאן, כי האנגלית שלהם היא לא האנגלית של קוואמי, שהיא בתורה, סביר להניח, לא RP בכלל. והאנשים האלה ימשכו בכתפיים, ויגידו לעצמם שהבעיה היא בהם, שלא דוברים אנגלית נכונה, וישננו רשימות חסרות משמעות של מילים-לא-מתחרזות שמתחרזות דווקא סבבה, אם הם רק ינסו.

קוואמי ו-EPA101 ממשיכים לנסות לפתור את הבעיה, להגדיר קריטריונים למה צריך להכנס למאמר ומה לא. מה מספיק נכון להכנס לערך הסופי, האחרון, הסמכותי בנושא. אבל הם מפספסים את הפואטנה של אנציקלופדיה שיתופית כמו ויקיפדיה. כאן זה לא בריטניקה, עם ועדה מסדרת של עורכים ויועצים, מומחים וסמכותיים, שקובעים את האמת. ויקיפדיה אמורה לייצג ידע מבוזר מכל העולם. וכל עוד היא מגדירה את עצמה כ-“ויקיפדיה של השפה האנגלית”, היא אמורה לייצג את כלל דוברי האנגלית. לא משנה כמה קוואמי ו-EPA101 יעבדו, הם רק ירחיבו את ההגדרה של “האנגלית הנכונה”, ולא יצליחו להתעלות מעל ההגדרה הזו ולהתייחס לחריזה כמשהו פלואידי ומשתנה. וזה קצת חבל לי. לפחות בשעה זו של הלילה.

2 תגובות

נוב 10 2011

גלגלי המהפכה

`שני דברים מעניינים קרו הקיץ בתל-אביב. הראשון, וללא ספק החשוב מבין השניים, הוא תנועת המחאה לצדק חברתי, ובמיוחד מאהל רוטשילד. אחד מעקרונות המחאה הוא הרצון של אזרחים לקחת חזרה את מה ששלהם, ואחד הייצוגים של העקרון הזה – סימבולי כמו גם פרקטי – זה בהשתלטות על מרחבים ציבוריים שהופקעו, דה-פקטו, ע”י גורמים פרטיים. זה יכול להיות שדרות רוטשילד, בית העם ומגוון מקומות אחרים.

דבר נוסף שקרה בחודשים האחרונים הוא השקת פרוייקט “תל-אופן” בעיר, פרוייקט שעליו כתבתי בהרחבה מספר פעמים, שבמסגרתו נפרסו עשרות עמדות להשכרת אופניים ברחבי העיר. בלי להכנס לנושא הבעיות שיש או אין עם הפרוייקט, הוא נותן לנו יופי של הזדמנות להסתכל על היחס של אנשים לרכוש משותף במרחב הציבורי.

הדבר הראשון שמבחינים בו, כמובן, הוא שמצב התחזוקה של האופניים לא בשמים, והחברה שמפעילה את השירות נמצאת במאבק סיזיפי לתקן ולתחBikeStationזק את האופניים, בעוד אנשים מתייחסים אליהם כמו אל ציוד חד פעמי. זה לא מפתיע, אם כי תמיד מתסכל.

אבל מה שיותר מעניין מזה, לדעתי, הוא האופן שבו אנשים מנסים להטביע חותם אישי על הרכוש הציבורי הזה, לאו דווקא להפקיע אותו לעצמם כמו להפוך אותו לציבורי יותר, ופחות שייך לגופים פרטיים (כמו FSM, מפעילת השירות) או כאלה שנתפסים כבעלי אינטרסים זרים לציבור (עיריית ת”א). המקום הראשון שראיתי את זה היה בעמדת ההשכרה בסוף שדרות רוטשילד, סמוך ללב המאהל, בתחילת חודש אוגוסט. כפי שאפשר לראות בתמונה למעלה, העמדה ספגה ריסוס גרפיטי ומדבקות, ואנשים רבים יראו אותה כ-“מלוכלכת” או “מושחתת”, אבל אני דווקא מאד אוהב את איך שהיא נראית. כל עוד הגרפיטי לא פוגע בתפקוד העמדה ומשאיר את המסך נקי, אני חושב שיש כאן משהו מאד יפה. הגרפיטי משלב את העמדה במרחב העירוני שבו היא נמצאת, נותן לה אופי ייחודי משאר העמדות, ועדיין משאיר אותה פונקציונאלית. אם זה היה אפשרי מבחינה לוגיסטית וטכנולוגית, הייתי מעדיף שהעמדות היו משולבות ממש בתוך הבניינים, כמו כספומטים, וככה מפריעים עוד פחות ומשתלבים עוד יותר.

Bike01

תופעה נפוצה נוספת היא הדבקת מדבקות או ריסוס כתובות על האופניים עצמם, וכאן אפשר לראות את הקשר הישיר ביותר עם תנועת המחאה של הקיץ. הסטיקרים הם כמעט כולם לשביתה הכללית, או לעצרת המיליון, או לצדק חברתי באשר הוא.

 

Bike02

לפעמים המסרים הם יותר ספציפיים – כמו הסטיקר האנטי-ליברמני שראיתי כבר על שני זוגות אופניים שונים, או סטיקר נגד ג’סטין ביבר שמתחבא שם מתחת. בכל המקרים אפשר להרכיב כאן מעין פרופיל של רוכב האופניים התל-אביבי, משתמש התל-אופן. הפרופיל הזה יהיה מוטעה, כמובן – אי אפשר לבנות פרופיל שימוש רק על פי מי שטורח להדביק מדבקות – אבל זה בכל זאת אומר משהו על האוכלוסייה בעיר. זה לא שחסרות בעיר כרזות הקוראות לצניעות נשים או מפרסמות ערבי תיקוני חצות (באמת שיש, תסתכלו ותראו), אבל לא נראה כאלה על האופניים, לדעתי. וגם לא “יש”ע זה כאן”1

 

Bike03

אבל הסטיקר החביב עלי הוא דווקא זה, הארמדילו החביב שבתמונה. אני יודע שהסטיקר הוא מסחרי, והוא של רשת של פאבים (די חביבים, האמת) בעיר, אבל בכל זאת אני אוהב אותו. אני אוהב אותו כי הוא קטן וחמוד ולא מתעקש על נוכחותו על כל האופניים. ואני אוהב אותו כי זוג האופניים הזה הוא במקרה נוח לי, במצב תחזוקה טוב (בינתיים) ולא עושה בעיות גם לאנשים גבוהים כמוני. ובעיקר אני אוהב איך מדבקה קטנטנה כזו מייחדת זוג אופניים, אחד מתוך אלף שמסתובבות בעיר לאחר שירדו מאותו פס יצור. הוא כבר לא מספר, הוא ארמדילו חופשי.

  1. הידעתם: באוניברסיטת בר-אילן מחלקים פלאייר בשם “יש”ע זה פאן”, עם מגוון פעולות כיפיות מעבר לקו הירוק. []

3 תגובות

  • הודעות אחרונות

  • תגובות אחרונות

  • עדכונים מטאמבלר

    • photo from Tumblr

      כשרבנים הולכים לאותב סוכנות מיתוג ושיווק של מועדונים ו-DJים.

    • photo from Tumblr

      שירות לציבור.
      רח’ רש"י, תל אביב, ינואר 2017.

    • photo from Tumblr

      רגע של לשון.
      רח’ בר גיורא, תל אביב, דצמבר 2016

  • לרישום בדואר

  • כלים

  • תגיות ונושאים

  • מהעבר

  • עמודים קבועים