ארכיון לחודש August, 2011

Aug 30 2011

חמש שבעים וארבע, שלושים לשמיני, שמונה ושלושים

574 דיוושים לקח לי עכשיו להגיע מהבית של אמא שלי חזרה אלי הביתה. 574 דיוושים שספרתי, בלב ובקול, לאורך הרכיבה על האופניים העירוניות.

4… 5… 6…

זה מאד מרגיע, לספור תוך כדי רכיבה. זה לא דורש כל-כך הרבה תשומת לב, אבל זה יותר אקטיבי מאשר לשמוע מוזיקה. סוג של מדיטציה, מטביעה את המחשבות תחת הזרם הבלתי פוסק של המספרים

35… 36… 37

זה הרבה יותר קל מאשר לספור שניות, נגיד. או לספור סתם בקצב אחיד. כי הקצב לא אחיד. וכשאתה סופר דיוושים, הספירה היא חלק מהקצב של הרגל, והקצב של הירך, והקצב של הגוף כולו. הספירה היא לא מנותקת, אלא מכנסת אותך לתוך הרכיבה.

118… 119… 120…

ברמז המספרים עולים מהר. ההילוך נמוך, העליה תלולה יותר. באים אחד אחרי השני מהר, ואתה מפחד להתבלבל. אבל אתה לא מתבלבל, כי כל דיווש הוא מאמץ, אתה מרגיש כל אחד בתורו, והוא נכנס למניין.

בבלוך הקצב יורד. עולים להילוך שלישי, הירידה תלולה, ויש זמן להתחיל ולתכנן את הפוסט בראש, עד שמגיעים לאזור כיכר מלכי ישראל, ובין השיפוצים, הולכי הרגל והספירה, הספירה הבלתי פוסקת, צריך יותר להתרכז.

310… 311.. 312

המרחק לא נמדד במטרים. הוא גם לא נמדד בזמן. הוא נמדד בדיוושים, יחידת זמן/מרחק/מאמץ/שיפוע/הילוך אבסטרקטית שמשתנה עם הזמן. העליה לכיכר מסריק צוברת דיוושים מהר. הירידה עד הנביאים נמרחת, עם גלישה מתמשכת בלי דיווש. אתה מקבל מושג מספרי, כמותי, על הקושי של קטעי כביש מסוימים, על הצפיפות והמישוריות.

444… 445… 446

במורד המלך ג’ורג’ אני גולש, עוקף תייר אמריקאי ושני רמזורים בלי להזיז

את הרגליים. אבל פתאום שמתי לב שהמשכתי לספור חמש שניות בלב, בלי להזיז את הרגליים. מה שלפני רבע שעה היה מאמץ מודע, קשר ישיר בין המוח לרגליים, הפך מהר מאד למחשבה מנותקת. הדעת שלי מוסחת כ”כ בקלות.

572… 573… 574

אבל זה מושג מספרי מעורפל מאד, ואינדיווידואלי, ובעיקר מאד מאד חד-פעמי. בפעם הבאה שאני ארכב שם, בדיוק את אותו המסלול, זו תהיה שעה אחרת ביום, ורמת עייפות שונה, ואופני-השכרה עם מושב בגובה שונה. והכל יהיה שונה. ו-574 דיוושים של ה-30 לאוגוסט 2011, שעה 20:30, לא יחזרו עוד לעולם.

5 תגובות

Aug 12 2011

תפתחו חשבון בפייסבוק. זה לא כזה נורא

אני רואה, מדי, פעם, אנשים שעדיין מסרבים להכנס לפייסבוק. אני לא מדבר על אנשים מבוגרים שמנותקים מהלוּפ הזה, אלא על אנשים שכל המעגלים החברתיים שלהם נמצאים שם, והם ממשיכים בסירובם.

ואין בזה שוב דבר רע, כמובן. אני בהחלט מבין את הסיבות של האנשים, בין אם מדובר על בזבוז זמן לשווא או על חשיפה של מידע פרטי לידי גורמים מסחריים. אבל כשאני רואה אנשים כאלה מתלוננים על כך שהם מפספסים אירועים מעניינים בגלל שהם פורסמו רק בפייסבוק, אני מרגיש צורך לשאול אותם “מה, לא חשבתם שלבחירה שלכם יש גם עלות?”

אליס מארוויק, בבלוג ה-Social Media Collective המצוין (והוא של מיקרוסופט, הייתם מאמינים?), מתייחסת למחיר של opting out, של הבחירה להשאר בחוץ. בימינו, אמצע 2011, לא להיות בפייסבוק מתחיל להיות דומה ללבחור להיות בלי טלפון סלולרי. הסיבות אולי טובות, אבל במסגרת חברתית בה פייסבוק הוא הנחת יסוד, אתם דורשים מאנשים אחרים להתחשב בכם במיוחד, כי פתיחת אירוע בפייסבוק מספיק ל-99% מהאנשים. מרצה שלי באוניברסיטה תיאר את ההפתעה שלו כשגן הילדים אליו הוא בא לרשום את ילדיו דרש מההורים שיחזיקו טלפון סלולרי, על מנת ליצור איתם קשר. הטלפון הסלולרי הפך מקוריוז טכנולוגי לחלק הכרחי מהמבנה החברתי תוך עשור וקצת. רשתות חברתיות עשו את זה אפילו יותר מהר.

אז מה אני מנסה לומר כאן?

תפתחו חשבון בפייסבוק. זה לא כזה נורא.

פייסבוק היא מזמן כבר לא רק רשת חברתית, אלא גם מנגנון להפצת מידע. זה בולט בשבועות האחרונים עם מחאת האוהלים, והאירועים הרבים שמתלווים לה, ובמקרים רבים מתעדכנים בפייסבוק בלבד. אז אם אתם רוצים לקבל את העדכונים האלו – תפתחו חשבון בפייסבוק.

תפתחו חשבון בפייסבוק. אל תפרסמו בו תמונות שלכם. אל תעדכנו סטטוס. אתם יודעים מה? אל תוסיפו את החברים שלכם, ואפילו תפתחו אותו תחת שם בדוי, אם אתם חוששים לפרטיותכם. יש סיכוי טוב שאם אתם רוצים להשתמש בפייסבוק כמנגנון עדכונים ולא כרשת חברתית, רוב המידע שאתם תצרכו יהיה פומבי, אירועים המוניים וקבוצות שמזמינים את כולם.

תפתחו חשבון בפייסבוק. ואל תתלוננו שקורים דברים שאתם לא מודעים אליהם.

4 תגובות

Aug 11 2011

העתיד כבר כאן, חלק ב’

אני כבר מזמן טוען שאנחנו חיים בעתיד. אין לנו ג’ט-פאק או מכונית מעופפת, אבל יש לנו שיחות וידאו, מאגרי מידע עצומים זמינים בטלפון הנייד, והרבה דברים שהיו נחשבים כמדע בדיוני לפני מעט מאד עשורים.

* * *

לפני כמה ימים יצא לי לנהוג ברכב שכור בו בכלל לא היה מפתח להתנעה – רק כפתור on/off המופעל כשה-“מפתח” – fob אלקטרוני פשוט – נמצא בקרבת ההגה. גם הדלתות נפתחו מעצמן ברגע ששלחתי יש לידית, בלי צורך אפילו ללחוץ על כפתור. זה לא ממש חדש. כבר שנים שה-“מפתחות” של חדרי מלון הם כרטיסים מגנטיים שמקודדים לדלת החדר, ובנוסף לפתיחת המנעול משחררות גם את מערכת החשמל של החדר, שמושבתת בלי הכרטיס בחריץ המתאים. פתרון גאוני שחוסך המון חשמל.

* * *

לא צריך כרטיסים מגנטיים בשביל זה. במלון שהייתי בו בסוף השבוע, מלון קטן בכפר קפריסאי חביב, לא היו כרטיסים. כל המלון עשוי מעץ ישן, המדרגות חורקות, והדלתות נפתחות באמצעות מפתח רגיל, המחובר למחזיק מפתחות מתכתי גדול. מחזיק המפתחות, בתוך החדר, מוכנס לתוך חריץ שמנמן, ובצליל נקישה מארון החשמל הקטן, כל השקעים והאורות בחדר חוזרים לעבוד. זה לא מדע בדיוני. זה בקושי הווה. זה עבר, ולא עבר כזה טרי בהכרח.

* * *

אז עכשיו, עקב נסיבות משמחות, אני מוצא את עצמי עם טבעת על האצבע. זו הפעם הראשונה מאז שוויתרתי על שעוני יד בגיל 20 שאני מסתובב עם חפץ עלי באופן קבוע. ואני מתחיל לחשוב על רעיונות שאפשר לשלב בטבעת הזו. כמה קשה יהיה לשתול בה צ’יפ RFID, שיזהה אותה מול חיישן מתאים? אני מניח שכל צ’יפ חכם יותר מזה ידרוש סוללה גדולה מדי, אבל האם אין משדרי RFID זעירים שאפשר להדביק על הטבעת איכשהו?

ברגע שיש לי את זה, אני יכול להתחיל לשחק עם זה. אני יכול לחבר חיישן למחשב שלי, שידלק ברגע שהיד עם הטבעת מתקרבת אליו. אני יכול, תיאורטית, להוסיף חיישן למנעול הבית שיפתח בנגיעה. אני יכול לעשות עוד הרבה דברים. אבל אני לא חושב עליהם כרגע.

אז אני אשמח לעזרתכם. גם עזרה טכנית, למי שמתמצא, לגבי מה אפשר לשלב בטבעת. וגם עזרה ברעיונות למה אפשר לעשות עם זה. כי העתיד כבר כאן. לא חבל לבזבז אותו?

11 תגובות

Aug 08 2011

שקרים יפים–גם הרצאה, גם בלוג

לפני כחודש יצא לי להשתתף בערב 11:11 השני, בארגונם של גיא חג’ג’ ואסף שגיא, שם העברתי הרצאה בשם “שקרים יפים”, על אינפוגרפיקות, שרטוטים, הטעיות והטיות. מכיוון שאם לא מספיק שזו היתה ההרצאה מול הקהל הגדול ביותר שיצא לי להעביר, ההרצאה גם צולמה, והיא הועלתה עכשיו גם ליוטיוב, לדראון עולם. מי שפספס ורוצה לראות אותי מזיע על הבמה, מוזמן ללכת לערוץ של 11:11, שם הועלו ההרצאות מהערב הראשון, ומועלות ברגעים אלה ממש גם ההרצאות האחרות מהערב.

ואם כבר אנחנו בנושא, אני אנצל את הפוסט כדי להשיק בלוג חדש, הקרוי גם הוא “שקרים יפים”, שבו אני אוכל להתמקד בניתוחי גרפים, נתונים ואינפוגרפיקות, בלי לחשוש להציף את הבלוג כאן בנושא אחד בלבד. כבר יצא לי לא פעם ולא פעמיים לוותר על פוסט כזה בגלל שהוא בא מיד אחרי פוסט דומה, ולא רציתי לשעמם. בבלוג החדש אוכל לשעמם כאוות נפשי! אז בואו והרשמו, אם זה מה שאתם אוהבים לקרוא. אני לא יכול להבטיח שכל פוסט יהיה כמו הפוסט האחרון שלי עם גרף החשיפה של ישראל היום, ששבר שיאי היטים של הבלוג, אבל עדיין יהיה מעניין.

והנה ההרצאה שלי מ-11:11, למי שלא רוצה להכנס ולחפור ביוטיוב, מאומבד למען נוחותכם:

אין תגובות

  • הודעות אחרונות

  • לרישום בדואר

  • תגיות ונושאים

  • מהעבר

  • Meta

  • עמודים קבועים