ארכיון לחודש אפריל, 2011

אפר 24 2011

דוקטור קרוב, דוקטור רחוק

סיימתי לראות לא מזמן את הפרק החדש של דוקטור הו, הראשון של העונה השישית. אני לא מתכוון לשים ספוילרים לפרק עצמו כאן (אם כי בהחלט יהיו לעונות קודמות), אבל הוא כן גרם לי לחשוב על הדוקטור הזה, מאט סמית’, שכל כך הרבה אנשים לא אוהבים, בעיקר מול הדוקטור של טננט, ולחשוב על ההבדלים בין השניים, הבדלים שהם די גדולים, כשחושבים על זה.

Skeleton in space suit

מיד אחרי הפרק, ישבתי וראיתי את Silence in the Library ואת Forest of the Dead, צמד הפרקים מהעונה הרביעית שכתב גם סטיבן מופאט, ושהפרק החדש, The Impossible Astronaut, מרפרר אליהם מספר פעמים (זה לא ספוילר!). ניסיתי להבין מה כל כך שונה בין הפרקים הללו, מעבר ליכולות ו/או סגנון המשחק השונה של שני הדוקטורים השונים בעונות הללו, והגעתי למסקנה, שקצת הפתיעה אותי, האמת, שההבדל הראשי בין השניים מתבטא לא בכתיבה או במשחק או בעניבת הפרפר של הדוקטור ה-11, אלא בסדר שבו אמורים השמות להיות כתובים בקרדיטים של הפתיחה. במילים אחרות, בעונה החמישית ואולי, כפי שמסתמן, גם בשישית, הדמות הראשית בסדרה היא בכלל לא הדוקטור.

דידי חנוך כבר כתב את מחשבותיו על הפרק (זהירות, המון המון ספוילרים!), והוא שם שם את האצבע על נקודה מאד חשובה על העונה החמישית: הגיבורה האמיתית של העונה היא איימי פונד, ולא הדוקטור. לא מדובר כאן באיומים קוסמיים כמו הקרב ב-Canary Wharf בעונה השנייה או חטיפת הפלנטות בעונה הרביעית, דברים שהדוקטור הוא זה שיבוא לפתור. ולא מדובר כאן בעלילה אישית של הדוקטור עצמו, כמו בעונה השלישית עם אדון הזמן הנוסף. כאן ה-story arc הכללי של העונה נסוב סביב איימי: הסדק בקיר. הזכרונות שהיא שמרה, העולם שנבנה על פי הילדות שלה. הדוקטור כאן הוא באמת החבר הלא-ממש-דמיוני שלה, אבל ככזה, הוא הדמות המשנית, דמות החיזוק, דמות עוצמתית ופעילה, אבל שטוחה יחסית, כי התפקיד שלה בסיפור שונה.

Amy Pond

זה לא שהמלוות הקבועות הקודמות של הדוקטור היו דמויות שוליות. דונה נובל היתה אינסטרומנטלית בהצלת העולם בסוף העונה הרביעית, גם אם היא לא יכולה לזכור את זה. מרתה ג’ונס עשתה הרבה דברים להחזיר את הדוקטור לעניינים בסוף (המטופש, ברובו) של העונה השלישית. ורוז, ובכן, רוז היא בדיוק האנטי-איימי, לדעתי. היא הדמות שמניעה את הדוקטור, היא זאת שמחברת אותו לכדור הארץ ולבני האדם, שבשבילה הוא עושה את כל מה שהוא עושה. היא בשביל הדוקטור התשיעי, ועוד יותר בשביל העשירי, מה שהדוקטור ה-11 הוא בשביל איימי: היא עוזרת להעמיק את הדמות הראשית, לתת לה מניע.

אז אין פלא, אם כך, שאנשים פחות אוהבים את הדוקטור ה-11 מאשר את העשירי. אקלסטון וטננט יצרו דוקטורים מאד אנושיים, מאד קלים לאהבה. טננט, במיוחד, העביר את הרגשות של הדוקטור באופן מאד טוב, בין אם בזעם או בעצב או בשמחה (אם כי הוא לא מגיע לאושר שאקלסטון מצליח להעביר כאן, אחת הסצינות החביבות עלי שלו). סמית’ הוא דוקטור אחר מאד. הוא מרוחק. הוא מסתורי. כמו הדוקטורים הקודמים, הוא עושה דברים שנראים מגניבים, אבל בניגוד לטננט, הוא לא מספק איזה הסבר מבוסס techno-babble וגורם לזה להראות פשוט, הוא דווקא ישאיר את הפתרון מעורפל, יצא גאון, וישאיר אותנו, הצופים, מרוחקים מכל התהליך. וממנו.

Scene from The Impossible Astronaut

11 תגובות

אפר 13 2011

בעיות בבלוג: התנצלות

מסיבות שאינן ברורות לי, ה-RSS של הבלוג התערבב לו עם הפיד של אתר וורדפרס אחר אשר אני מפעיל, ולכן יתכן שקיבלתם בקורא ה-RSS שלכם, אם אתם קוראים אותי דרך RSS, מגוון קטעי שירה ופרוזה באנגלית שהגיעו מהאתר של ה-Wondering Workshop. אם זה המצב, אני מתנצל. אבל היי – רוב הדברים שם די טובים, אז תהנו.

כפיצוי, אחרוג ממנהגי ואספק לקוראי הבלוג תמונה של צב אוכל ענב:

3 תגובות

  • הודעות אחרונות

  • תגובות אחרונות

  • עדכונים מטאמבלר

    • photo from Tumblr

      כשרבנים הולכים לאותב סוכנות מיתוג ושיווק של מועדונים ו-DJים.

    • photo from Tumblr

      שירות לציבור.
      רח’ רש"י, תל אביב, ינואר 2017.

    • photo from Tumblr

      רגע של לשון.
      רח’ בר גיורא, תל אביב, דצמבר 2016

  • לרישום בדואר

  • כלים

  • תגיות ונושאים

  • מהעבר

  • עמודים קבועים