ארכיון לחודש יולי, 2010

יול 18 2010

פוסט טכני: בדיקת איות עברית ב-Windows Live Writer

Windows Live Writer היא תוכנה מצויינת לכתיבת פוסטים בבלוג. פשוטה, נוחה, נותנת להוסיף תמונות וסרטונים בקלות. בקיצור, בדיוק מה שמתאים לי. אבל חסרון אחד שהפריע לי, וגם לשחר, הוא שהוא מגיע עם תמיכה באנגלית בלבד בכלי האיות שלו, ובכלל, מגוון בעיות בכתיבה מימין-לשמאל שגורמת לי לחשוב שכל צוות הפיתוח אנטישמי-עוכר-ישראל-ימח-שמם. או אולי לא.

אז חלק מהבעיות אני לא יכול לפתור, אבל את הראשונה כן. Live Writer מפותח על ידי מיקרוסופט, ובצעד נדיר של הגיון צרוף, הוא משתמש באותו מנגנון בדיקת איות של אופיס. זה אומר שאם יש לנו עותק עברי של אופיס, אפשר להשתמש בקבצי המילון שלו גם בשביל Live Writer.

הערה: הטכניקה נבדקה עם הגרסא האחרונה של Live Writer (גרסת 2010, 15.3.2804) ועם אופיס 2010 בעברית, אבל אני מאמין שזה יעבוד גם עם גרסאות מוקדמות יותר.

להלן השלבים:

א) פתחו את תיקיית המילונים של אופיס, הנמצאת בספריה

C:\Program Files\Microsoft Office\Office14\PROOF

באופיס 2003, ואולי גם ב-2007, מצאתי את הקבצים בתיקיית

C:\Program Files\Common Files\Microsoft Shared\PROOF

ואני לא בטוח שהם בגרסא המתאימה ל-Live Writer.

ב) מצאו את הקבצים לשפה הרצויה, נגיד עברית. אמורים להיות שני קבצים: MSSP7HE.DLL ו-MSSP7HE.LEX. ה-HE זה הקוד לעברית. באופיס 2003, הקבצים יכילו את הספרה 3 במקום 7 (תודה לשחר על העדכון)

ג) העתיקו את שני הקבצים לתיקיים בודקי האיות של ה-Live Writer:

C:\Program Files\Windows Live\Writer\Dictionaries

ד) הכנסו למסך ההגדרות של ה-Live Writer ובחרו עברית כשפת האיות.

ובא שלום ואיות על ישראל.

3 תגובות

יול 16 2010

תרבות הסייבר: כאן הוא השם החדש

CyberCultures

יש משהו מאד חינני בספר אקדמי שנאבק לאורך כל ההקדמה שלו, וגם בהמשך, בלהגדיר מה הנושא שעליו הוא כתוב. בעיקר כשזה ספר כמו Introduction to Cybercultures של דיויד בל, שמבהיר מספר פעמים שהוא לא ממש מגיע “מהשטח” אלא מסתכל קצת מבחוץ. ובכלל, כל נושא תרבות הסייבר כל כך צעיר שבאמת נורא קשה להגדיר בדיוק על מה אנחנו עומדים לדבר.

לכן אני אציין שמאד אהבתי הגדרה אחת שניתנת בפרק הראשון של הספר, המיוחסת לדני קבאלרו: “An environment saturated by electronic technology”. הסיבה שאני אוהב את ההגדרה הזו היא שהיא נמנעת מליפול למלכודת נפוצה של הגדרת תרבות סייבר, שאני רואה הרבה כשאני מסביר לאנשים שאני מתכוון ללכת ללמוד תרבות סייבר1. אנשים אומרים “כן, זה מעניין התופעות התרבותיות והחברתיות שקורות שם, באינטרנט. אבל הנקודה שמתפספסת היא שאין “שם”. הטכנלוגיות האלקטרוניות מקיפות אותנו מכל עבר, ומשפיעות על התרבות שלנו. שלנו, כאן. הן חלק בלתי נפרד מהתרבות הכללית שלנו. זה כבר לא תופעת שוליים של גיקים שמשחקים במחשב בלילות (אם כי זה עדיין קיים, ועדיין רלבנטי), אלא זה כל מה שכולנו עושים באימייל ובפייסבוק, ואיך אנחנו עושים קניות באתר של הסופר ומזמינים כרטיסים לטיסה. “תרבות הסייבר” היא כאן ועכשיו, בדיוק כמו “תרבות תוכניות הריאליטי” או “תרבות הכדורגל”. למרות שזה עדיין לא מובן מאליו להרבה אנשים.

  1. או תרבות רשת, או לימודי אינטרנט. אין ממש כותרת אחידה לכל הדברים הללו עדיין []

2 תגובות

יול 06 2010

אז למה לי אקלקטיקה עכשיו?

אקלקטיקה אהובתי. זה מה שרשום שם למעלה, על רקע כבישי נברסקה מוקפי התירס1. אקלקטיקה אהובתי זה שמו של הבלוג. זה מה שרשום לי בתיקיה עם הטיוטות וזה מה שכתוב (אם יש לי מזל) ברשימות לינקים של אנשים. אבל האם הכותרת של בלוג היא באמת השם האמיתי שלו? האם זה השם שבו אנשים משתמשים? האם אני מוצא את עצמי אומר “כתבתי פוסט חדש באקלקטיקה”, לעומת פשוט “כתבתי פוסט חדש בבלוג שלי”?

היו תקופות שכן הייתי צריך לציין את שמו של הבלוג. היו תקופות שתחזקתי שניים-שלושה בלוגים פעילים במקביל, אם כי ברוב המקרים תחומי העניין שלהם היו כל-כך שונים שכל הסבר היה קצת מיותר. אבל לפחות בתפיסה שלי, אקלקטיקה היא פשוט “הבלוג שלי”, בלי מיתוג חזק של השם.

זה לא כך לכל בלוג. “הסיפור האמיתי והמזעזע של” הוא מותג, אבל זה במידה רבה בגלל שהוא בלוג קבוצתי, שמכיל בנוסף לאיתמר שאלתיאל ומיטל שרון גם אנסמבל מכובד של כותבים אחרים. יוסי גורביץ הצליח לבנות את “החברים של ג’ורג’”, למרות שהוא הכותב הכמעט-יחיד.  הבלוגים של רועי ושל יפתח (שיסלחו לי על שאני כולל אותם בהצהרה בודדת) הם, לפחות במודעות שלי, פשוט הבלוגים של רועי ושל יפתח. באכסניית הבלוגים “במחשבה שניה”, רשימת הבלוגרים המכובדת מכילה לינק לכל אחד מהבלוגים – אבל הלינק הוא משם הכותב, ולא משם הבלוג, וזאת למרת שלרובם המכריע של הבלוגים שם יש שם, ואחדים מהם (כגון “ליבריסטאן” של דן בורנשטיין) ידועים דווקא בשם הבלוג.

* * *

אז מה הגורמים שיכולים לתרום למיתוג של בלוג, לעומת שיוך אישי? על בלוגים משותפים כבר דיברנו, ושם העניין ברור. אבל יש עוד כמה נקודות שעלו לי בראש. חלקן ברורות מאליהן. חלקן אולי לא נכונות. הייתי שמח להמשיך ולדון בנושא אם למישהו יש מה להוסיף.

1) שם הבלוג ב-URL. זה לא רק לקידום אתרים. כתובת הבלוג שלי היא blog.strawjackal.org. אין שם אזכור של “אקלקטיקה”, אפילו לא בתעתיק אנגלי כזה או אחר. זה פשוט “הבלוג שיושב תחת strawjackal”, שהוא הדומיין הכללי שלי. ה-URL של החברים של ג’ורג’, לעומת זאת, מכיל את המילים FriendsOfGeorge.

2) אופי האכסניה. “החברים של ג’ורג’” יושב תחת “ההם”, אכסניית בלוגים שמכילה עוד כמה פנינים, כמו “תודעה כוזבת”. האכסניה משדרת “כאן יושבים בלוגים רציניים, עם מסר ומה שלא יהיה”. בעל הבלוג לא חייב לראות את זה ככה, אבל הגישה לבלוג בדומיין רציני היא שונה מאשר בלוג תחת wordpress.com או BlogSpot, או אפילו ישראבלוג המושמץ, שמקשה על הקורא לקחת אותו ברצינות.

3) שם הכותב. זה לא ממש מובן באליו בבלוגוספירה, ששם הכותב של בלוג מסוים הוא ידוע. “ואן דר גראף אחותך” נכתב על ידי, ובכן, vandersister, שזהותה אולי ידועה לאי-אילו ברחבי האינטרנט, שלא לומר בפתח-תקווה, אבל נותרת עלומה לי ולקורא הממוצע. גם ב”תודעה כוזבת" לא מופיע שם הכותב בשום מקום, מה שמעודד את ההצמדות לשם הבלוג. כמובן שזה עובד גם להפך. כשרועי רוטמן בוחר בשם “Roee-geist” ומקים את הבלוג בכתובת roeerotman.wordpress.com, הוא מעודד אותנו לחשוב על הבלוג בתור “הבלוג של רועי”, לטוב ולרע.

4) ריבוי בלוגים. ערן כ"ץ מתחזק כיום שלושה בלוגים הידועים לי – "לטאת האמבט"' הבלוג האישי שלו השם דגש על מוזיקה, אבל לא רק. "על הספה", בלוג על פסיכולוגיה, ו"אוכל זה טעים", אותו הוא כותב עם אשתו, עידית נרקיס, המוקדש לנסיונותיהם הקולינריים. כל אחד מהם מאד מובחן ויחודי, ולכן אני לא יכול להגיד "קראתי את הפוסט האחרון אצל ערן" בלי לסייג את זה ב-"נו, אתה יודע, בלטאת האמבט". בדומה לסעיף 1 לעיל, יש כאן ניתוק מהקשר הישיר, האחד-לאחד, בין בלוג לבין כותב.

זה מה שעלה לי בראש עד עכשיו. אם למישהו יש הארות והערות נוספות, אני אשמח לשמוע.

  1. ואם אתם קוראים את זה דרך קורא RSS, תאלצו פשוט להאמין לי []

9 תגובות

יול 04 2010

סטארבקס 2.0

אום מאליק, בלוגר ופרשן לענייני, ובכן, טכנולוגיה ואינטרנט וכאלה מין, פרסם רשימת טיפים למי שמנהל את חייו המקצועיים מבתי קפה (ותודה ליוסי על הלינק):

When we started our little company, [we] would sit at my neighborhood Starbucks and co-work. That experience prompted us to start [our blog] about the dynamically shifting nature of work in the 21st century. My friend Greg Olsen called it “going bedouin”.

אני מזדהה עם הרבה מהסנטימנטים שברשימה של מאליק. הטריגר לפוסט שלו היה הצעד של רשת סטארבקס, שהתחילה השבוע לספק אינטרנט חינם בכל 11 אלף סניפיה בארה”ב (או בעולם כולו?). בארץ, עם זאת, אינטרנט חינם הוא הנורמה כבר כמה שנים, ויש כמה בתי קפה – הסטריטס, למשל, או קפה הלל ברוטשילד – שהפכו למרכזי עבודה לאומת הלפטופים התל-אביבית.

לכן אני בהחלט מסכים עם הרבה מהנקודות ברשימה. לדאוג להכיר את המלצרים קצת מעבר לרמת ההזמנה האנונימית, למשל, הופך את החוויה לנעימה יותר לכולם. גם ההמלצה לנהל את שיחות הטלפון מחוץ לחדר ולא לנהל פגישות עבודה גדולות מדי הן הגיוניות לחלוטין. עם חלק אני לא מסכים ברמה האישית – כמו ההמלצה על אוזניות מבטלות-רעשים – אבל אחרות, כמו לוודא שאתה משאיר טיפ גדול יותר מה-12% המקובלים, הם בהחלט דרך להביע הערכה לבית הקפה על האירוח הארוך.

אבל עם נקודה אחת של מאליק אני לא יכול להסכים:

Make the baristas involved in your venture – share your news and make them feel part of your struggle.

כאן אפשר לראות את אפקט ה-Silicon Valley Echo Chamber. הנטייה של אנשי הסטארטאפים של עמק הסיליקון, ועוד יותר מכך העיתונאים והבלוגרים של עמק הסיליקון, לחשוב שהם מרכז העולם. אני לא חושב שרוב האנשים באמת יתענינו בהתפתחויות האחרונות במיזם האינטרנט שלך, שאתה בטוח שישנה את העולם אבל בסופו של דבר בסך הכל יהיה עוד מוצר, מגניב אולי, בעולם הטכנו-צרכנות החדש. לדבר עם המלצרים על המיזם שלך נראה לי מקביל למישהו ששולף את התמונות של הילדים שלו בכל הזדמנות. אנשים יחייכו, אבל בפנים יחשבו שאתה טרחן.

אבל מצד שני, יכול להיות שאפקט ה-echo chamber חזק מספיק. יכול להיות שבעמק הסיליקון, שם מאליק גר, כל מלצר ובאריסטה גם מנסה להקים סטארטאפ מחדר השינה, כמו שבלוס אנג’לס כל מלצר הוא שחקן או תסריטאי שמחכה להזדמנות הגדולה. ואולי הם באמת רוצים לדעת, ורושמים הערות בשביל היום שהם יורידו את הסינר מוכתם-הקפה ויעברו לשבת בצידה השני של מכונת האספרסו.

3 תגובות

  • הודעות אחרונות

  • תגובות אחרונות

  • עדכונים מטאמבלר

    • photo from Tumblr

      כשרבנים הולכים לאותב סוכנות מיתוג ושיווק של מועדונים ו-DJים.

    • photo from Tumblr

      שירות לציבור.
      רח’ רש"י, תל אביב, ינואר 2017.

    • photo from Tumblr

      רגע של לשון.
      רח’ בר גיורא, תל אביב, דצמבר 2016

  • לרישום בדואר

  • כלים

  • תגיות ונושאים

  • מהעבר

  • עמודים קבועים