תוצאות חיפוש עבור "ביסלי"

Aug 27 2017

יומן צריכה: מריח כמו ביסלי נעורים

מאת נושאים עברית

גריל. ברביקיו. בצל. פלאפל. פיצה.

גריל. ברביקיו. בצל. פלאפל. פיצה.

אלה הטעמים של ביסלי. זה הדור הראשון של הביסלי. הטעמים הקבועים. המבוססים. אלה הטעמים של ביסלי.

גריל. ברביקיו. בצל. פלאפל. פיצה.

כל מי שגדל כמוני בשנות השמונים בוודאות יודע שאלה הטעמים של ביסלי. ואין אחרים. יש העדפות, כמובן. יש ויכוחים על האם גריל הוא הטעם המוצלח ביותר (הוא לא), או אם פלאפל הוא מגעיל (הוא לא), אבל היה ברור, כשגדלנו, שחמשת הטעמים הללו מגדירים את הביסלי. זה ביסלי. כן, אני יודע, תאורטית, שב-1975, כשהושק הביסלי, היו רק שלושה טעמים – גריל, בצל, פלאפל. אבל מהר מאד התווספו ברביקיו ופיצה להשלים את הנבחרת.

גריל. ברביקיו. בצל. פלאפל. פיצה.

תמונות של חטיפי ביסלי שונים. מקור: ויקיפדיה העברית

מקור: ויקיפדיה העברית

ואז, יום אחד. זה היה בשלהי שנות השמונים, אני חושב, או אולי בראשית ה-90, פתאום צצו להם טעמים חדשים. הטעמים הראשונים שיצאו אחרי הדור הראשון של הביסלי. דור שני, חדש. לא היו הרבה טעמים חדשים. היה ביסלי טאקו, אני זוכר. וביסלי שום-בצל, בצינורות ריבועיים צרים. אולי עוד טעם? אולי לא. אבל זו היתה מהפכה.

קשה לראות את זה היום, אבל זו היתה מהפכה. אני יושב כאן וכותב ולוגם מפחית של דוקטור פפר. אתמול הזמנתי מרשת Target האמריקאית ערימה של חטיפים ורטבים אמריקאים, ואפילו ברשתות הסופר הרגילות אפשר למצוא מגוון של חטיפים מגוונים, אבל הדור השני הזה של ביסלי, בתקופה ההיא, היה כאילו פתאום התחברת לאינטרנט אחרי שכל החיים המחשב לא היה מחובר לכלום. זה היה כפי שאני מדמיין שהדור שלפני הרגיש כששידורי הצבע החליפו את השחור לבן. זה היה משהו חדש שמערער את כל יסודות החברה.ביסלי טאקו

אוקיי. יתכן שטיפה הגזמתי כאן. ההשפעה החברתית של ביסלי שום-בצל היתה, יש להניח, לא גדולה. יש שיגידו שאולי כניסת הטלוויזיה בכבלים, שקרתה באותן שנים פלוס-מינוס, היתה אולי טיפה יותר מהותית. ועדיין. עלי, נער צעיר עם חיבה בוסרית לתרבות הפופ, גם באספקטים הצרכניים שלה, זה היה אירוע מכונן. אני לא חושב שאני אגזים אם אטען שבלי ביסלי טאקו לא היו נכתבים כשליש מהפוסטים בבלוג הזה, וספציפית כל קטגורית “יומן צריכה” כנראה לא היתה קיימת.

והיום. במכולת השכונתית. מהדורת קיץ מיוחדת. אולי לא פעם ראשונה (כנראה היתה תחיה כבר ב-2009), אבל זו פעם ראשונה שאני נתקלתי בו מאז אותם ימים, ימי ראשית הטלוויזיה בכבלים בארץ, ימי התום. ימי הגריל, ברביקיו, בצל, פלאפל, פיצה. ושום-בצל. וטאקו.

קניתי שלוש שקיות. כמובן.

אין תגובות

Feb 04 2012

יומן צריכה: יאללה, ביסלי, יאללה

מאת נושאים עברית

אחח, ביסלי, ביסלי. אחד המותגים המוצלחים והותיקים בשוק. למה אתם מתעקשים להרוס אותו, אסם? מה הוא עשה לכם רע?

כבר כתבתי על ביסלי בעבר, כי אני חושב שהוא דוגמה נפלאה לבנייה של מותג. יש לך מגוון של טעמים ככה שאנשים שונים יכולים לאהוב ביסלי גם אם הטעם שלהם שונה. יש להם צורות שונות, מה שמוסיף playfulness לחטיף, מאפשר לך לבנות מהם דברים (גלגלי פיצה מחוברים בצירי פלאפל, למשל). וכמובן, בצק מטוגן עם מונוסודיום גלוטומט, בשביל ההתמכרות. ועד כמה שאני חושב שהטעמים החדשים שמגיעים חדשות לבקרים הם חסרי יחוד או עניין יחסית לטעמים המקוריים (או לטעמים האבודים המיתולוגיים, שום-בצל וטאקו), הם עושים עבודה נהדרת בלשמור עניין במוצר. אני יודע על עצמי לספר שאני לא יכול לעמוד בפני איזוטופים חדשים של מוצרים קיימים. קוקה קולה וניל? פסק זמן לימון? אוזני המן במילוי כבש? Bring it on!

אבל אז מה באים אסם ועושים לי? את זה הם עושים:

2012-02-03 17.44.36

 

ספין-אוף. הם עשו ספין-אוף לביסלי, סדרה חדשה, מקבילה, של חטיפים מלוחים תחת השם “ביסלי יאללה”, עם אותן שתי דמויות מעצבנות מהסדרה הראשית. ובשלושה טעמים – “חריף”, “ברביקיו אמריקאי” (אמריקאי? באמת?) וכמובן, “טבעי”, שהוא כנראה אמור להיות בטעם של חיטה. עדיף, עדיין, על טעם של קונוס. רכשתי את שלושתם, ואני יכול להעיד על משיכת כתפיים קולקטיבית שנרשמה בקרב הטועמים. החריף לא חריף, הברביקיו לא אמריקאי (אבל מזכיר קצת את הביסלי ברביקיו הרגיל), והטבעי? ובכן, יש לו טעם מובהק של בצק מטוגן ומונוסודיום גלוטומט. כמו שסבתא היתה מכינה.

אבל הדבר הנוראי באמת שהם עשו כאן זה לזרוק לפח את התרומה הבולטת של הביסלי לשוק החטיפים הישראלי, והוא השפה העיצובית של החטיף. גריל הוא בצורת פוזילי מסולסל, בצל הוא טבעות. גם מותגי הבית של רשתות השיווק ידעו לא לשחק עם זה, פן יבלבלו את הלקוח המתוסכל שמזמן איבד אמון בשם של החטיף, ומזהה אותו ע”פ צבע האריזה וצורתו. אבל תראו איך נראים הביסלי יאללה החדשים:

2012-02-03 18.11.22

אתם יכולים לזהות מה כאן הטבעי, מה החריף ומה הברביקיו אמריקאי? כמובן שאתם לא. אי אפשר. כולם נראים אותו הדבר, חוץ מהחריף, שהוא קצת כהה יותר (שני העליונים משמאל). בשביל היכולת התיאורטית לטבול את הביסלי בדיפ, הם זרקו לפח ארבעים שנה של בידול!

אני מבין למה חברה תיקח מותג מוצלח ותשתמש בו למוצרים אחרים. עלית עשתה את זה עם פסק זמן בהצלחה לא מבוטלת. אבל כאן לא ברור מה ההבדל בין הביסליים החוורים הללו לבין המקור. לבלוג זה לא נותר אלא לפסוק: שערוריה!

4 תגובות

Jan 11 2011

יומן צריכה: ביסלי אנונימי

מאת נושאים עברית

מכרי ומוקירי מכירים את האובססיה הקלה שלי עם מוצרי צריכה, עם דגש על משקאות קלים, ואולי חלקם כבר שמע את ה-rant הקבוע שלי על שלושת דורות הביסלי בארץ ישראל. לכן החלטתי לחנוך כאן בבלוג פינה בנושאי חטיפים, משקאות, ושאר פרפראות של חברתנו הצרכנית, כפי שכבר כיכבו כאן בבלוג, שלא להזכיר את הבלוג הקודם.

לכבוד הפתיחה החגיגית של הפינה, אני אחזור לביסלי, שביחד עם הבמבה מהווה אבן יסוד בעולם החטיפים הישראלי, וגאווה לאומית לא קטנה. אמנם אני נשאר נאמן לעקרון שלי שאף טעם של ביסלי מהדור השלישי, כלומר אלה הבאים והולכים לאורך השנים האחרונות, לא ממש מסוגל להחזיק יותר מכמה חודשים עד שמואסים בו. והדור השני של הביסלי – הטאקו והשום-בצל – נקבר בטרם עת למרות יתרונותיו הברורים. ובכל זאת, אני מרגיש מחויב לדגום כל טעם תקופתי שאסם דוחפת במורד גרונינו.

BisliIncognito

אז אחרי טעמי שווארמה וקטשופ, מנגל וחריף, באסם התחילו להתייאש. נגמרו להם הטעמים האיקוניים, הסטריאוטיפיים. הם לא יכולים להתחיל להוציא ביסלי בטעמי “כבד קצוץ” או “ביף בורגיניון”, אבל מהנדסי המזון הנמרצים שלהם ממשיכים לזרוק תבלינים, משפרי טעם ותערובות אקלקטיות של חומרים כימיים אל תוך קדרת הביסלי המהבילה. אז אנשי השיווק צריכים לשבת ולשים תווית על המוצר, ולפעמים, מה לעשות, גם לאנשי המיתוג והמכירות הטובים ביותר יש ימים רעים. וכך אנחנו מקבלים ביסלי… ללא טעם. כלומר, עם טעם, אבל בלי תווית, בלי אף שם. והרי השם הוא זה שמגדיר את הטעם, כן? זה לא שיש קשר כלשהו בין ביסלי פלאפל לבין פלאפל. אז כן, יש איזו תחרות אינפנטילית של להתקשר ולהציע להם שם, אבל בסופו של דבר, זה ביסלי בטעם “תעשייתי”. לא “בטעם תעשייתי”, אלא בטעם “תעשייתי”. נוט דאט דר’ז אנית’ינג רונג ויז דאט.1 

ומה בנוגע לטעם עצמו? נתחיל דווקא מהחשוב יותר – הצורה. כבר זועזעתי לפני שבוע-שבועיים כשנתקלתי בחיקוי-ביסלי שהעז למכור טעמים שונים באותה צורה, וברור לכל שזה חילול קודש ובלבול של הציבור. עם הביסלי הנוכחי, אני חושב שאסם פספסו הזדמנות לנסות להנדס ביסלי בצורת סימני שאלה, והלכו דווקא על משולש פשוט, שהיא צורה שהתעלמו ממנה עד כה, וחבל. הטעם? הטעם הוא טעם של ביסלי, כן? בצק מטוגן והרבה שמן, ותערובת תבלינים סמיכה מכדי להבחין במרכיביה. אבל לא רע. לא רע בכלל.

BisliIncognito_Triangle

  1. ובהערת אגב לשונית, אני תעתקתי כאן את ה-th האנגלי בשלוש דרכים שונות, בהתאם לצליל השונה שלהם. אני מרוצה מעצמי. []

12 תגובות

Nov 17 2016

יומן צריכה: חטיפים בתמה ספרדית

מאת נושאים עברית

כשראיתי את שני הטעמים החדשים האלה של ביסלי על המדף, הניחוש האוטומטי שלי הוא שהם יהיו זהים בטעמם. “צ’וריסו וגריל דרום אמריקאי?”, אמרתי לעצמי. “אין להם הרי שום דרך לדמות משהו כ”כ ספציפי עם השילובים הרגילים של חומרי טעם וריח שלהם. זה יהיה אותו דבר פשוט, לא?”ביסלי-520x245

אז לא. מסתבר שאני נתתי לאסם טיפה יותר מדי קרדיט. הם לא פתחו סדרת יצור חדשה ופיצלו אותה לשני טעמים באופן מלאכותי. לא, הם פשוט לקחו את שתי סדרות היצור הקיימות שלהם – ביסלי גריל וביסלי ברביקיו – והוסיפו עוד טיפה אבקת טעם ואריזה חדשה. למען האמת, זה ממש דומה לסדרת ה-Extra שהם השיקו לפני כמה שנים. זה פשוט ביסלי גריל, וביסלי ברביקיו, וקצת יותר MSG. לחובבי הז’אנר.

אחיזה נואשת בנוסטלגיה

אבל בעוד אסם לוקחים מוצר קיים ומנסים לתת לו שם חדש, עלית הולכים בכיוון ההפוך, בניסיון לרכב דווקא על גלי נוסטלגיה.

כבר לפני איזה שנה יצאה מהדורה של “תפוצ’יפס סטיקס” בשיתוף פעולה עם בורגראנץ’, בטעמי קטשופ-של-בורגראנץ’ וברביקיו-של-בורגראנץ’, מוצרים שמשלבים שני דברים מיותרים – הראשון הוא צ’יפס בצורת מקלות, השני הוא הקטשופ של בורגר ראנץ’, שתמיד היה מימי ומגעיל. אפילו רוטב הברביקיו, שבשנות ה-80 וה-90 המוקדמות היה כליל השלמות בעיני, הוא לא יותר מעיסה מתקתקה בימינו.תפוצ'יפס

אבל הניסוי החדש הוא עם מה שנקרא “רוטב" ספרדי”, שקצת הפתיע אותי. אמנם לבורגר ראנץ’ היה תמיד את ההמבורגר הספרדי שלה, אבל עד כמה שידיעותי הגיעו, היה מדובר פשוט בהמבורגר עם בצל קצוץ דק עליו, ולא רוטב מיוחד. אבל יכול להיות שתמיד היה גם רוטב, רק שאף פעם לא הייתי אוכל את הספרדי.

בכל מקרה, בשקית כאן אנחנו מקבלים שקיק של רוטב, בדיוק כמו שקיקי הרוטב הקלאסיים של בורגראנץ’, ובתוכו משהו שהזכיר לי בדיחה של וודי אלן:

שתי נשים זקנות יושבות במסעדה באתר נופש, ואחת אומרת “האוכל במקום הזה נוראי”. ”כן, אני יודעת”, אומרת השניה, “והמנות גם כל כך קטנות”.

הרוטב דלוח. מתקתק-חמצמץ, לא מעניין ולא ממש טעים, אבל יש כל-כך מעט ממנו! שפכתי אותו לקערית קטנה בשביל שישמש כדיפ, והיה לי שם מספיק רוטב לשלושה-ארבעה צ’יפסים לפני שמצאתי את עצמי מגרד את שולי הקערה.

לא טעים, וגם לא מספיק ממנו.

אין תגובות

May 13 2016

יומן צריכה: המהפכה עוד לא כאן

מאת נושאים עברית

הכיתוב על האריזה הכריז על “In Your Face Flavor”, ואני משכתי בכתפיים בעייפות. נו, מה הפעם? עוד חטיף תירס ממוחזר? עוד טעם חדשני ו מהפכני כמו “חריף”, או “מאד חריף”, או “חריף עם ליים”? מה הפעם?

image

עיני עלו במעלה השקית, וכאן נעצרתי. מצמצתי. הסתכלתי מסביב, מבולבל.
אפרסקים?
אולי זו טעות?
אולי peach hababero זה פשוט זן של פלפל חריף?
לא. כלומר כן, זה דבר כזה פלפל peach habanero, אבל לא בזה מדובר כאן.
זה חטיף תירס בטעם פלפל חריף. ואפרסקים.

I didn’t know we could do that.

מה עוד? מה הלאה? פירות אחרים? טעמים נוספים? דוריטוס תפוח וקינמון? ביסלי תות בננה? האם נפרצו כל הגבולות? האם אנחנו בפתחו של עידן חדש, עידן חטיפים שלא מתבייש לעמוד ולהצהיר על עצמו “אני חטיף תירס ואפרסק, ולא איכפת לי מה תחשבו על זה”?

ובכן, קניתי וטעמתי. ואתם יכולים לישון בשקט. המהפכה עוד רחוקה.

נתחיל מזה שהמרכיב הרלבנטי היחיד נמצא במקום התשיעי ברשימת המרכיבים, אחרי חומצת הלימון, והוא” אבקת אפרסקים”. יש כל מיני דברים שהגיוני לי לראות אותם בצורת אבקה. אפרסקים? לא אחד מהם.

שנית, הטעם של החטיף, נחמד כשיהיה, לא ממש הזכיר אפרסקים. בכלל. הוא קצת חריף (בגלל אבקת ההבאנרו, שאיתה אין לי בעיה, כאבקה), וקצת חמוץ (חומצת הלימון) וקצת מתוק (סוכר קנים, מרכיב מס’ 3). אבל אפרסקי? לא, בכלל לא.

אני אפילו לא יודע איך הייתי מצפה שהטעם האפרסקי היה מתבטא בחטיף עם כ”כ הרבה טעמים חזקים מתנגשים. ואני לא יודע מה הייתי עושה אם הוא היה מורגש ומוצלח, ומה העולם כולו היה עושה. אני רק יודע שהשקית הזו היא לא המהפכה שהובטחה לי, המהפכה שאפילו לו ידעתי שאני כמהתי לה עד ששלחתי יד להוריד את השקית מהמדף.

עד החטיף הבא.

תגובה אחת

May 02 2016

יומן צריכה: יומו של התפוצ’יפס

מאת נושאים עברית

אהה, נגמר לו עוד פסח. פסח זה ללא ספק החג שהתפוצ’יפס מתכונן אליו כל השנה. שבוע וקצת, פעם בשנה, שהביסלי מאופסן מאחורי יריעות פלסטיק לבנות בסופרמרקטים, ותפוחי האדמה, בעיקר אצל אשכנזים, זוכים להיות הפחמימה הדומיננטית, אפילו אם רק לתקופה קצרה.

אז עלית ללא ספק רוכבת על הגל הזה עם קמפיין פרסום לתפוצ’יפס, שהוא די חמוד, אלא אם כל הקטע של האמוג’י כבר יצא לך מכל החורים. ועל הדרך עברתי לי באמפן וקניתי לי כמה דברים מעניינים, גם אם לא ממש חדשים על המדף.

onionringchips

הראשון הוא תפוצ’יפס שמעורבב עם טבעות בצל, מה שהיה די מעניין. “שני חטיפים באריזה אחת!”, זעקה העטיפה, כאילו שהאתגר של לפתוח שתי אריזות הוא מה שעצר אותנו עד כה – אבל בכל זאת, יש ערך בחטיף מעורב, כמו שהמארז המשולב של ביסלי-במבה הראה. אבל כאן לא מדובר בשילוב איקוני כ”כ.

מדובר, בסופו של דבר, בסתם עוד תפוצ’יפס, עם חטיף לא מלהיב של טבעות בצל. לזכותם יצוין שזה אכן מרגיש כמו רצועות של בצל אמיתי, מיובש, בתוך הציפוי. לחובתם יצוין שהטעם שלהן גנרי וחסר יחוד ועניין. ושניהם ביחד לא ממש משתלבים – לא בטעמים וגם לא בצורות. אין סינרגיה.

אבל כן, סיימנו את השקית.

אולי בגלל שהיה חסר לי לפתוח עוד שקית, נאלצנו לפתוח עוד משהו:

דוריטוס מעושן

כאן אני פתאום נתקלתי בבעיה. הדוריטוס שאכלתי, דוריטוס מעושן, לא מופיע בשום מקום באינטרנט. לא באתר של עלית. לא בגוגל אימג’ז. כלום. זה ביזארי. נאלצתי לערוך תמונה של דוריטוס גריל כי, אממ, אחרת לא תדעו איך נראית שקית דוריטוס?004748

בכל מקרה, לקחתי את הדוריטוס (שגם הוא, כמו התפוצ’יפס, נהנה מתירסיות נטולת גלוטן וחמץ) בגלל שלרוב השם “מעושן” הוא מילת קוד, בישראל, לחטיפים שחו”ל יתוארו כבעלי טעם בייקון. מגדיל לעשות חטיף כיפלי מעושן, שבשלב כלשהו הבנתי שהוא אפילו בצורת בייקון – לקח לי המון שנים להבין את זה.

בכל מקרה, קיוויתי שגם הדוריטוס יהיה בטעם שמעמיד פנים שהוא טעם בייקון, כמצופה. אבל התאכזבתי. יתכן שהסיבה שהתמונה היחידה שמצאתי עם צבע דומה לאריזת הדוריטוס הזו היתה של דוריטוס גריל נבעה מזה שהיה לו בדיוק את אותו הטעם כמו דוריטוס גריל, וזה רק מאמץ מיתוג נואש. לא היה שם שום דבר מעניין.

בכל זאת אכלנו את כל השקית.

עדיין, אחרי הכל, פסח.

אין תגובות

Aug 17 2015

יומן צריכה: בשלשות!

מאת נושאים עברית

לפני כמה ימים הלכתי לבקר אצל חברים, ועצרתי במרכול הקרוב למגוריהם לקנות אבטיח. כן, אבטיח. החלטתי להביא פרות, שיהיה טעים ובריא ולא עמוס שמן ומלח ומונוסודיום גלוטומט.

אז החלטתי.

כי אז, ממדף החטיפים נשמעה לחישה לכיווני, שהציעה לי הצעה שלא יכולתי לסרב לה. לא אחד, לא שניים, אלא *שלושה* סוגים חדשים של ביסלי! ביסלי! יקיר הבלוג! חביב הפינה! אהוב ליבי, פי ולשוני! שלושה סוגים חדשים, בבת אחת! לא יכולתי, כמובן, לסרב.

image

טוב, אז לא מדובר ממש בביסלי-ביסלי, אלא בסדרת-בת של “ביסלי נאצ’וס”, או כמו שהם היו צריכים לקרוא לזה, “ביסלי דוריטוס”. עד כמה זה חיקוי של דוריטוס? לא רק ששלושת הטעמים שלהם הם טעמים שיש גם לדוריטוס (גבינה, חמוץ-חריף וצ’ילי), אפילו את הצורות של הצ’יפים הם לקחו אחד לאחד מהדוריטוס – הצ’יפ העגול, המגולגל והמנופח.

מצד שני, זה נאצ’וס. אין כאן ממש איפה לחדש ולגוון. הבעיה הראשית של המוצר הוא לא חוסר המקוריות שלו, וגם לא הטעם, אלא פשוט שנסיונות של אסם לעשות ספין-אופים למותג של ביסלי לא צלחו בעבר, לא כי המותג לא חזק, אלא כי הוא חזק מדי. אנשים לא צריכים ביסלי בשביל לאכול נאצ’וס. הם רוצים ביסלי בשביל ביסלי.

פול אקזוטי

את השלישיה הזו מצאתי מתחבאים דווקא במדף של הפיצוחים, לא של החטיפים. הם גם לא של אחת החברות הגדולות, אז הם לא קיבלו קידום ודחיפה בקדמת החנות. אבל האמצעי סקרן אותי, ועל הדרך כבר לקחתי את השאר לטעימה.

 2015-08-09 19.18.11

דברים מצופים בצ’ילי לא נדירים במחוזותינו, וגם לא דברים בטעם שום (בעיקר אם אנחנו קונים בחנויות הפיליפיניות בתחנה המרכזית או בשוק). אבל כמון – זה כבר מעניין. אז הרחקתי את החטיף מאשתי (פול זה רעל!) וצללתי פנימה לתוך מה שהרגיש כמו אוקיינוס עמוק של כמון.

ברצינות, אני חושב שהזמן עצמו האט לרגע בזמן ששקעתי לתוך שלולית הכמון הזו. סביבי עננה צהבהבה והעולם כולו נעלם בתוכה, ואני תוהה לעצמי – האמנם, כמון? האם זה מה שהיה חסר לעולם החטיפים שלי? האם בזבזתי את חיי עד כה בטעמי ברביקיו ושמנת-בצל? האם אני בכלל אוהב כמון?

שאלות אלה ועוד חלפו במוחי בעודי נוגס בנגיס הפול היבש. אבל לשמחתי, הן לא היו רטוריות. כן, זה היה נחמד. לא, זה לא מה שעולם החטיפים חיכה לו. וכן, אני די אוהב כמון. וטוב שכך. כי אחרת אני לא יודע אם הייתי יוצא משם בחיים. כי הדבר הזה היה הדבר הכי כמוני שאכלתי בחיי. ויצא לי לאכול אבקת כמון ישירות מהמיכל.

לפול מצופה השום הגעתי עם ציפיות לחוויה טרנצנדנטלית דומה, אולי רק עם מגדל אייפל מרחף ברקע, אבל אני חייב להגיד שהתאכזבתי. בקושי היה לו טעם של שום. אולי של אבקת שום קצת, ובעיקר מלח, ומונוסודיום גלוטומט טהור, מזוקק.

לבוטנים בצ’ילי עוד לא הגעתי.

אני מפחד להתאכזב שוב.

תגובה אחת

Sep 10 2014

יומן צריכה: התאקלמות

מאת נושאים עברית

‘לפני שנה וחצי בערך כתבתי על דוריטוס, ספציפית על איזה מיקס טעמים סר-טעם שהם הוציאו אז. כתבתי גם את השורות הללו אז:

דוריטוס הוא מותג אמריקאי, מאד אמריקאי. לא היה מותג חטיפי תירס ישראלי חזק שדוריטוס נכנס לתוכו כשעולם השיווק האמריקאי הסתער על ישראל בשנות ה-90, כמו שהיה עם תפוצ’יפס, למשל. אז המיתוג של המוצר הוא כמוצר אמריקאי, וככזה – צריך אנגלית!

וכך באמת היה, רוב הזמן. הטעמים שדוריטוס הגיע בהם היו דברים כמו “נאצ’ו מקסיקני” או “אמריקן צ’יז” האמריקאים, או “ברביקיו” ו-“גריל” ו-“חריף” הגנריים. או “חמוץ חריף” הביזארי שלא נשמע כאילו הוא יהיה מוצלח, אבל הוא ממש סבבה.

2014-09-10 12.18.05

אבל אני שמח לבשר שאתמול נתקלתי בניצנים הראשונים של התאקלמותו המלאה של הדוריטוס בארץ: דוריטוס פלאפל! האין זה מרגש? קיבוץ גלויות נוגע ללב של חטיפי תירס אמריקאיים עם אבקת מונוסודיום גלוטומט ישראלית. היש מראה מלבב מזה? האם לא הגיע הזמן שאבקת טעם הפלאפל של ביסלי תמצא בית טוב יותר מאשר המקלות הקטנים הללו?

2 תגובות

Jun 13 2014

יומן צריכה: מי הזיז את הצ’יז

מאת נושאים עברית

אני נתקל לאחרונה יותר ויותר במונח השיווקי “צ’יז” על מוצרים. בפעם הראשונה היתה על אריזה של דוריטוס,  שהבטיחה טעם של “אמריקן צ’יז” בזמן שהאריזה טענה שהוא פרווה, מה שמשאיר את ה-“צ’יז” כתיאור ציורי לחלוטין. לפני כמה ימים נתקלתי גם במוצר בשם “’צ’יזלי” (cheezly), תחליף גבינה טבעוני (ודי מוצלח, נאמר לי) שמשחק את אותו המשחק של ה-wyngz שהזכרתי בפוסט המקושר – לרמז על גבינה בלי להתחייב. כמעט, אבל לא בדיוק, ההפך מגבינה.

אבל עכשיו הגענו למצב שהמונח המונפץ הזה, צ’יז, לא מנסה אפילו להתייחס לטעם גבינה, או לטעם-טעם גבינה. הוא הופך להיות מילת הקשר וקונוטציה חסרת משמעות. סדרת ביסלי “אקסטרים”, שעל חוסר האקסטרימיות שלה כבר כתבתי גם, הוסיפה כמה טעמים חדשים, וביניהם “ביסלי פיצה אקסטרא צ’יז”. (בהערה מוסגרת, אגיד שאהבתי שהם כותבים “אקסטרא” עם א’ סופית, על פי הצורה הארמית המקורית).

אני יכול להבין מה עבר בראש של הקופירייטר כאן. שם הסדרה, extreme, ממש מזמין את השימוש ב-C“אקסטרא” (לעומת ה-“יותר חריף” של הפריטים הקודמים בסדרה). ואם כבר על פיצה דיברנו, אקסטרא צ’יז זה מתבקש, לא? זה מונח שמתקשר ישירות לפיצות, הולך טוב עם שם הסדרה, ובגדול בטח נתפס כהברקת קופירייטינג נהדרת.

הבעיה היא שבניגוד לדוריטוס, שעוד מתיימרים אולי לאיזה קשר קלוש לגבינה (nacho cheese, אולי?), אין ביסלי שום זיקה לגבינה,  ומעולם לא היה. לביסלי פיצה מעולם לא היה אפילו טעם שמזכיר את זה, או התיימר לזה בכלל.. וכמובן, גם ל-“אקסטרא צ’יז” הזה גם אין שום טעם. וכן, גם הוא פרווה. אבל איך הייתם מתארים את חטיף האקסטרים? “יותר מתובל” תופס לכולם, זה גנרי מדי. “יותר פיצה!” זה סתם מטופש. כל תיאור של טעם היה מחייב אותם להסביר מה, בעצם, הטעם של ביסלי פיצה (“זה כמו מונוסודיום גלוטומט, אבל בצורה מרובעת עם חלונות!”). ולכן הם הלכו על הקשר תרבותי, גם אם אין לו שום קשר לטעם.

תרגומים תרבותיים וארכטיפים של טעמים

יש שני חטיפים נוספים, ככל הנראה חדשים, שנתקלתי בהם על המדף לאחרונה. הראשון הוא סדרת החטיפים של Mister Corn, הידועים גם כ-“בכמה צורות נוכל לטגן קמח תירס כך שיהפוך לחטיף”. מעין מאנצ’יז קטנים כאלה ודי טעימים. הם באים בשלושה טעמים אקזוטיים וקוסמופוליטיים – “ניו יורק” בטעם ברביקיו, “אוריינט” בטעם הודי(?), ו-“לטיני” בטעם חמוץ-חריף. MisterCorn Sabores Oriente packet

נעזוב שניה את השאלה הקבועה של איזה טעם בעצם יש לזה ומה הקשר למדינה המיוחסת, ונתמקד באיזה מדינות בחרו לייצג – אמריקה, הודו, דרום אמריקה. אלה הארכטיפים של הטעמים שהמשווקים החליטו שהקהל הישראלי יאהב. אבל Mister Corn הוא מותג בינ”ל, ושם הארכטיפים האקזוטיים קצת שונים. באתר הבינ”ל שלהם הטעמים שונים לחלוטין – “אוריינט” משמש לחטיף בטעמים מזרח-תיכוניים, עם שקדים ואריסה ל-“טעמים הערביים המושלמים” – מיתוג שלא יעבוד בארץ טוב, ואולי גם בארה”ב לא, אבל החברה היא מספרד, ושם הדמוגרפיה אולי קצת שונה. וגם הטעם האפריקאי, עם “תיבול דרום אפריקאי”, כנראה לא יגיד הרבה לצרכנים הישראלים. כל מדינה צריכה את האקזוטיקה הקולינרית שלה.

ביסקוויטים היברידיים

2014-06-12 07.48.22

יצא לכם ששלחתם יד אל ביסקוויט פתי-בר ואמרתם לעצמכם “אם רק היו מצליחים לעשות פריצת דרך טכנולוגית שתאפשר לי לאכול את הביסקוויט הזה, בצורת בייגל, שהוא בתורו בצורת לב”. מה, לא שאלתם את עצמכם, כי חברת “מאיר בייגל” משווקת את החטיפים האלה – פתי בר בטעמי וניל, שוקו וקינמון, כלא פחות מ-“פיתוח טכנולוגי חדשני וייחודי בעולם”.

כלומר כן, סביר להניח שיש שם פיתוח טכנולוגי. טכנולוגיה היא חשובה לא פחות מכימיה בהנדסת מזון, ושיקולים כמו טעם ומרקם דורשים ציוד יעודי. אבל עדיין, לשווק את החטיף שלך כ-“פריצה דרך טכנולוגית” כאילו מינימום הצלחתם להנחית עוגיה על הירח, זה אולי קצת מוגזם. לא טעמתי.

5 תגובות

Apr 06 2014

יומן צריכה: כשהחיים נותנים לך קמח מצה

מאת נושאים עברית

2014-04-06 20.37.03

באמ:פם היום קפץ עלי מהמדף ביסלי קצת שונה: ביסלי בצל “ארוך במיוחד”, כך הבטיחה האריזה (וממתי ביסלי נמדד באורכו? אנא חסכו ממני את ה-double entendres המתבקשים). הביסלים עצמם שומרים בגדול על הצורה של ביסלי בצל, אבל הם קצת ארוכים יותר (אבל לא ארוך מספיק להיות אקסטרים, מסתבר), אבל גם שמנמנים יותר, גם בהיקף הטבעת וגם בעובי הדפנות עצמן. ואז שמתי לב להודעה שבפינה – ביסלי מיוחד כשר לפסח. מהר הפכתי את האריזה, ואכן – הביסלי הזה מורכב מקמח מצות. פתאום הכל נהיה יותר הגיוני.

קמח מצה, באופן לא מפתיע, מתנהג אחרת מקמח חיטה רגיל. אני לא אופה מספיק בשביל שאוכל לאפיין בדיוק מה הוא עושה ומה הוא לא עושה, אבל לא יפתיע אותי אם השימוש בקמח מצה הוא זה שחייב את הטבעות העבות הללו של הביסלי. אני מנחש שבהיקפים הרגילים של ביסלי בצל הוא פשוט לא שרד את התהליך, והשאיר רק שבבים עצובים צפים באמבטי שמן קטלניים.

אבל אנשי השיווק של אסם לא יתנו למשהו כזה לעצור אותם. אלה האנשים שהביאו לנו את הטעמים הנועזים והמתובלים יותר של הביסלי אקסטרים (תיבול ותעוזה שנשארו כמעט רק על העטיפה), הגדירו מחדש את מהות הטבע עם “חטיף החיטה בטעם טבעי”, ואפילו התגברו על משבר ה-“אפילו מהנדסי המזון שלנו לא יודעים מה הם עשו כאן”. ביסלי בצל שמנמן? אין בעיה! נשווק אותו כארוך במיוחד! לא עוד פשרת טעם לצורכי המנעות מחמץ, כי אם ביסלי ארוך יותר! נראה את החמץ מתמודד עם זה!

וכתמיד, לסיכום, וכהערת אגב – ביקורת הטעם: ובכן, נראה שכחלק מהעיבוי התשתיתי של הטבעות, גם הרבה יותר חלקיקי בצל וחומרי הטעם הנלווים נכנסו לתערובת. טעם הבצל מורגש יותר מאשר הרגיל, ובהחלט מומלץ לחובבי הצהוב הצהוב הזה.

6 תגובות

הבא »

  • הודעות אחרונות

  • לרישום בדואר

  • תגיות ונושאים

  • מהעבר

  • Meta

  • עמודים קבועים