עיניים הן פרוטוקול פתוח

פורסם ב:

נתקלתי בפרוייקט קוד-פתוח חדש ותמוה במקצת: bitcoin-ssid-ticker. מה הוא עושה? אתה מתקין אותו על המחשב שלך ומתזמן אותו שירוץ באופן קבוע, וכל פעם שרץ, הוא מתחבר לראוטר שלך ומשנה את שם הרשת האלחוטית לשווי הנוכחי, העכשווי, של ביטקוין.

אמרו חכמים ממני כבר – “למה זה טוב?” מה עוזר לי ששם הרשת שלי משתנה כל דקה או שעה או יום? חוץ מלהפריע למחשבים שלי להתחבר אוטומטית? למה ההתחכמות הזו?

ובכן, הסוג מתחבא במשפט אחד בעמוד הפרוייקט:

send over-the-air bitcoin graffiti anywhere you go!

כי לא מדובר כאן על משהו פונקציונאלי. למען האמת, הסקריפט הזה לאו דווקא ישנה את השם של הרשת הקיימת שלך, אלא יוסיף רשת חדשה, נוספת, שאליה אף אחד לא אמור בכלל להתחבר. הרשת נועדת רק להראות, לא לתפקד כנקודת גישה. היא גרפיטי. רצף של טקסט (ואולי גם אמוג’י?) שיופיע לאנשים ברשימת הרשתות הקרובות כדי להעביר מסר, לא נתונים. כלומר, חוץ מהנתון שהוא המסר.

המדיום הוא המסרundefined

ואז נזכרתי פתאום בכל הרשימות האלה, באתרי תוכן והומור, של “15 רשתות וייפיי עם שמות מצחיקים”. או 50. או 1000 (כן, כן). והסיבה שיש את כל האתרים האלה – ואת כל הרשתות האלה – היא כי אנשים הבינו ששמות של רשתות הן דרך להעביר מסר. לרוב בדיחות, לפעמים מסרים פאסיב-אגרסיב לשכנים, אבל זה הופך את הרשתות ממשהו פונקציונאלי לסוג של, ובכן, גרפיטי דיגיטלי, או לחילופין, לוח מודעות אזורי. רשת חברתית מבוססת מיקום.

ספר כרשת חברתית מבוססת מיקום

כי בסופו של דבר, למרות ניסויים מתמשכים, מצליחים יותר ופחות, לשירותים מבוססי מיקום מיידי – כמו Foursquare, או טינדר, או אחרים – עדיין שירותים מבוססי מיקום לא הצליחו להפוך, לדעתי, לחלק מהרוויה של המידע שסביבנו. אין שום שירות מבוסס מיקום שאנחנו חווים, דיגיטלית, כמו שאנחנו חווים מישהו שיושב לידנו באוטובוס עם ספר. לספר יש עטיפה, והעטיפה מושכת את העין, והעובדה שהספר והעין נמצאים באותו מיקום גורם לנו לשתף אינפורמציה אחד עם השני. ואני לא מכיר אף שירות מבוסס מיקום שמתקרב אפילו לקלילות הזו של האינפורמציה, של ההצפה שלה. כי אם אני צריך לפתוח אפליקציה בשביל לראות אם יש אנשים שסביבי באוטובוס שקוראים משהו מעניין או שומעים משהו מעניין או שבא להם לעשות איתי משהו מעניין במיטה, אז המידע הזה הוא לא כאן, אלא הוא דורש ממני לעשות צעד יזום של ללכת לשם.

וכאן נכנס, תיאורטית, הערך שבגרפיטי הדיגיטלי שמתגלם בשם של הרשת האלחוטית, בעיקר אם זו רשת שמופצת ע”י הטלפון שלך. כי זה מסר שאתה רואה בלי שתלך לאפליקציה בשביל לחפש מסרים, אלא היא חלק מהתשתית, חלק מהעולם, חלק מהאוויר שסביבנו. או, לפחות, היא היתה לפני איזה חמש שנים, כשכל הזמן מצאנו את עצמנו מחפשים רשתות וייפיי להתחבר אליהן, לפני שחבילת נתונים נדיבה הפכה להיות זולה יותר וזמינה יותר. אז אולי שם של רשת אלחוטית כסמן של מידע רווי קצת פספס את הרכבת. אולי אנחנו נחכה לראות אם הניסויים במשקפי מציאות מרובדת או ה-Physical Web של גוגל יתנו לנו את זה. אבל אני לפחות מעריך את הצעד בכיוון הנכון.


פורסם ב:

by