הדים של הדים

אתמול (ג’), הצליחה חברת הכנסת מירי רגב ליצור תקרית תקשורתית קלה, כשדרשה, ע”פ כתבה בהתפרסמה במאקו/חדשות ערוץ 2, להוריד אדם אריתראי מהאוטובוס בו נסעה. עד כאן, ידיעה שמתאימה יותר לחברים של ג’ורג’ מאשר לאקלקטיקה אהובתי. אבל הבוקר נעלמה לה הידיעה מאתר מאקו, ומיד זה הפך לעניין שהרבה יותר קרוב לליבי.

אני יכול לחשוב על שתי סיבות שהכתבה תיעלם מהאתר. הראשונה היא אם היא לא נכונה, עובדתית. זה קורה, והרבה יותר מדי. אבל מה שצריך לעשות במצב כזה זה לא למחוק את הכתבה ולהעמיד פנים שהיא לא היתה מעולם (למרות שלמאקו יש היסטוריה של שכתוב כזה), אלא לפרסם התנצלות.

האפשרות השניה היא שהופעל על האתר לחץ להוריד את הכתבה, ללא קשר לאמיתותה. ומצב כזה מגוחך עוד יותר, לאור העובדה שאי אפשר להעלים כ”כ בקלות דברים מהאינטרנט, בטח שלא מאתר פופולרי כמו מאקו. גיבוי נשמר ב-Google Cache, וניתן למציאה בקלות יחסית (ותודה לרואה השחורות על העזרה). לכבוד הפאדיחה, אני מפרסם כאן פוסט שפרסמתי בסיפור האמיתי והמזעזע של, ב-2006, לפני שבע (שבע!) שנים. הייתי מצפה שבשנות הדור שעברו יבינו כלי התקשורת קצת יותר על הנוף הטכנולוגי שבו הם חיים. אפשר וצריך לבקש מגוגל למחוק את העותק המקומי שלהם (גם אם התהליך קצת מסורבל). אבל רוב מה שנכתב אז רלבנטי גם להיום. וחוץ מזה, זה הפוסט היחיד שלי, למיטב ידיעתי, שנכנס לתוך סילבוס של קורס אקדמי, אז שווה לתת לו כבוד.

* * *

הדים
(התפרסם במקור בסיפור האמיתי והמזעזע של, 24 באוגוסט, 2006)

ב-13/08/06, החליט סטוארט פאדלי לעדכן את הבלוג שלו. סטוארט עובד במיקרוסופט כמהנדס וראש צוות פיתוח ((עדכון ל-2013 – פאדלי עדיין עובד במיקרוסופט, ע”פ חשבון הלינקדאין שלו)). הוא עדכן את העולם דרך הבלוג שלו שהוא נבחר ע"י ריי אוזי, מחליפו של ביל גייטס, להצטרף לצוות עבודה מיוחד לבניית שירות אינטרנט חדש שעוד לא הוכרז. הוא סיפר על שם הקוד של המוצר החדש ותוכניות לעתיד. תוך זמן קצר, מישהו בעמדה בכירה החליט להוריד את הפרסום, אבל זה כבר היה מאוחר מדי. מנוע החיפוש באתר שמר תקציר די מלא של ההודעה. למרות שההודעה הקודמת בבלוג של פאדלי נכתבה שנה קודם לכן, היו מספיק אנשים שהיו רשומים ל-RSS שלו. אתרים המרכזים RSSים שמרו העתק של ההודעה בזכרון האתר. לכשזו תתפנה, כבר מספיק מתעניינים שמרו תמונת מסך של ההודעה כולה.

***

מאז השקת שירות החיפוש שלה ב-1998, גוגל נהיה חלק מהתשתית של החיים שלנו עד שאנחנו בכלל לא חושבים עליו כאתר – הוא רק ספר הכתובות שדרכו אנחנו ממשיכים את שיטוטינו באינטרנט. אנחנו לא חושבים על כך שבשביל שגוגל ידע למצוא לנו אתר, הוא צריך להכיר את התוכן של האתר. אנחנו לא חושבים על כך שבשביל שגוגל יוכל למצוא לנו את האתר כל כך מהר, הוא צריך שאותו תוכן ישב אצלו בצורה זמינה. ליד כל תוצאת חיפוש נמצא קישור ל-Google Cache, העותק המקומי של גוגל. העותק קיים גם אם האתר כבר לא. גם אם מחקנו את הידיעה או העברנו את האתר לכתובת חדשה.

***

ב-20/02/06 העלה אתר החדשות של "נענע" ((אז עוד לא נענע10)) ידיעה על פיה נפטר ראש הממשלה אריאל שרון. הידיעה – כתבת רטרוספקטיבה שהוכנה למקרה שהוא אכן ימות, אושרה בטעות לתצוגה ע"י עורך עם אצבע קלילה על העכבר. תוך דקות בודדות הידיעה הורדה מהאתר, אבל זה כבר לא משנה. גולשים ראו, גולשים צילמו, והכתבה הגיעה אפילו עד המתחרים. טעות קטנה שתוקנה מיד, אבל ההדים שלה המשיכו להתפשט.

***

ב-1996 התחיל לפעול ה-Internet Archive, ששם לעצמו מטרה למנוע ממיליארדי פריטי המידע שמתרוצצים להם באינטרנט לשקוע ולהעלם. הם רוצים להוות ספרייה וירטואלית להיסטוריונים, חוקרים וסתם מתעניינים. בעזרת ה-Wayback Machine שלהם אנחנו יכולים לראות איך כמעט כל אתר נראה בעבר, לפי תאריכי הדגימות שלהם – זה מדהים, לפעמים, לראות את השינויים ההגדרתיים באתרים בהם אנחנו מבקרים בקביעות. מעניין גם לראות מה לא השתנה.

***

בשנות ה-90, GeoCities היה אחד הספקים הגדולים בעולם של דפי-בית אישיים בחינם. מאות אלפי אנשים בנו עמודי בית מזויעים עם כל הרעות החולות האפשריות. כן, גם אני בניתי לי עמוד בו חלקתי עם העוברים ושבים את טעמי במוזיקה, הספר אותו קראתי באותו זמן ואת כישורי ה-Javascript המתפתחים שלי. הייתי שמח למחוק כל זכר של התועבה מן העולם, אבל אני לא יכול. GeoCities אולי נבלעו ע"י Yahoo לפני שנים, אבל הם לא מוחקים כלום. האתר שלי עדיין קיים, וביותר מכתובת אחת.

עדכון 2013: באוקטובר 2009, שלוש שנים אחרי כתיבת הפוסט, יאהו נשברו סוף סוף וסגרו את GeoCities. על פי ויקיפדיה, כ-38 מיליון עמודי תוכן עדיין היו בשירות בעת סגירתו, והלכו לאיבוד. לאיבוד? לא ולא! ה-Internet Archive, לעיל, החליט שגיבוי GeoCities הוא פרוייקט ראוי במיוחד, לאור המקום שלו בהיסטוריה של הפרסום העצמי באינטרנט. חלק נכבד מהאתרים זמינים היום עדיין באתר ReoCities, שניסו לגבות את כל GeoCities והספיקה חלקית לפני סגירת האתר. ואם זה לא מספיק, אז ה-Internet Archive מציעים להורדה את כל תוכן GeoCities בקובץ אחד שמשקלו 640 גיגהבייט. (בהצלחה).

***

בלוגרים כבר פוטרו מעבודתם כי ההודעות שלהם מצאו את דרכן למעבידים. חבר לעבודה קישר פתאום ביני לבין רשומת בלוג שהוא קרא שנה קודם לכן. את השם שלי אני מוצא בגוגל מדבר על טולקין בגיל 16, על דיוויד בואי בגיל 18, על XML בגיל 25. כל מילה שאנחנו אומרים מהדהדת. שכבות ארכיאולוגיות של כרזות פרסום ומודעות אישיות דבוקות לעמודים. כל דבר שאנחנו אומרים נשאב לו לתוך ביצת האינפורמציה הענקית שמקיפה אותנו ועלול לצוץ אחר כך במקום אחר או בזמן אחר. לפעמים בועת סרחון עולה מהמעמקים, לפעמים סתם חיוך נוסטלגי. אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שאנחנו חיים בתוך ארכיון ענקי שבונה את עצמו סביבנו, אפילו אם אנחנו לא תורמים לו אקטיבית