פיסוק לבקשתך

אמיר אהרוני, בבלוגו (כאן וכאן), יוצא כנגד התופעה של סימן הפיסוק החדשני, שתי הנקודות (..). בפוסט הישן יותר הוא מוטרד מהפופולריות שלה בשפה לא פורמלית, ובזה החדש מהחלחול שלה לשפת קופירייטינג רשמית. אני, בתורי, הייתי רוצה לתת זווית אחרת.

ראשית, הייתי רוצה להרגיע את חששותיו של אהרוני. שפת קופירייטינג מעולם לא היתה שפה תקנית במיוחד, ולצפות ממנה להקפיד על כללי התחביר המקובלים לשפה כתובה היא ציפיה חסרת סיכוי. אני מופתע כל פעם מחדש שאנשי פרסום ויחסי ציבור, אנשים שהמילה הכתובה היא כלי העבודה הראשי שלהם, מוציאים תחת ידיהם טקסטים עלגים ומגושמים. אבל זה המצב.

שנית, לעניין עצמו. אני מסכים עם אהרוני שהתופעה עצמה מעניינת, ואני חושב שהיא נולדת מתוך המשלב המשולב של הכתיבה האינטרנטית. אחת הנקודות המעניינות שמביאים כרמל וייסמן ואילן גונן בספרם “עברית אינטרנטית” (כתבתי בזמנו סקירה) היא הטענה שהשפה הכתובה באינטרנט, במרחב של אימיילים ורשתות חברתיות, היא שפה היברידית, שמשלבת מאפיינים של שפה כתובה ושפה מדוברת. ככזו, למרות שהיא מובאת בכתב, היא לא מקפידה על רבים מהכללים של השפה הכתובה, ובהם סימני פיסוק מובחנים, וחלוקה ברורה למשפטים ופסקאות שמרכיבים טיעונים מובנים.

מה הכוונה? שהטקסטים הללו נוטים לזרום ממשפט למשפט, כמו שפה מדוברת – קריאה של תעתיקי שיחה מדוברת מראים שלא רק שאין לנו זכר לפיסוק קוהרנטי או משפטים שלמים, גם כללי דקדוק רבים קיימים רק כהשפעה כללית על השיח. שלוש נקודות, אם כך, מסמלות את המעבר ממשפט אחר לשני בלי המבנה הפורמלי של משפטים, שהנקודה מסמלת.

אז מה עם שתי נקודות? הן נכנסות במקומות שבהן שני משפטים קשורים יותר מאשר אלה המופרדים בשלוש נקודות. שתי הנקודות מסמנות  במקרים רבים פאוזה קצרה יותר המסמלת משפטים הקרובים יותר רעיונית, או אפילו באה למלא את השימוש המסורתי של שלוש הנקודות, להכניס פאוזה בתוך משפט, ולא לקשר בין משפטים פזורים. בקיצור, סימן ניקוד חדש שבא למלא צורך אמיתי, בתוך משלב שפה חדש.

אני מבין את הרתיעה האישית של אהרוני, רתיעה שבאה במקביל ובלי קשר לקבלתו את התופעה כמשהו שקורה. לי אישית השימוש בשתי נקודות לא צורם, למרות שיש מספיק תופעות לשוניות חדשניות באינטרנט שכן גורמות לי לצמרמורת.