“ראשית, באפריל 1746, העביר [אב המנזר נולה (Nollet)] את הזרם האגור בצנצנות ליידן דרך שרשרת המורכבת מ-180 מחברי המשמר המלכותי בפריס, וזמן מועט מאוחר יותר ביצע ניסוי דומה, אך גדול יותר, במנזר הקרתוזי.
באמצעות חוטי ברזל אשר נמתחו בין כל שני נזירים, הוא יצר מעגל גדול, בהיקף של כ-1,600 מטר, ודרכו הוא שחרר את המטען של צנצנותיו. בכל המקרים, התוצאה היתה שברגע שחרור המטען, כל האנשים במסלול קפצו, ובכך הראו שמכת החשמל הורגשה אצל כולם באותו רגע ובאותה עוצמה”.
“היסטוריה של טלגרפיה חשמלית, עד שנת 1837”, ג’ון ג’וסף פאהי, 1884
עוד נדבך לרשימה המכובדת של תרומתם של מסדרי הנזירים למדע המודרני.
Comments
2 תגובות על “הנזיר החשמלי”
בימי כמורה למדעים בחטיבת ביניים אחת הפעילויות החביבות עלי היתה להעמיד מספר התלמידים במעגל כשהם נותנים יד זה לזה ולחבר שניים מהם לסוללה חשמלית ולמיקרואמפרמטר. היה עליהם לשער אם גופם יוליך חשמל ולהיווכח בכך על ידי תנודת המחוג במיקרואמפרמטר. חלקם היו במתח – האם יקפצו מהזרם החשמלי?
דומה?
אם כך, נוסיף את מערכת החינוך הישראלית לרשימת הגופים, כמו הכנסייה הקתולית, שמאפשרים את קידום הידע האנושי בהולכת חשמל.
מצד שני, נולה לא רצה לדעת דווקא אם הגוף האנושי מוליך, אלא כמה מהר הוא מוליך, אז אני חושב שהוא עדיין מוביל.