Too Legit to Quit

פורסם ב:

חלפה על פני באלנבי עכשיו ילדה, בת 12 או 13, אני חושב. היא לבשה חולצה, צהובה, ועליה ציור של קקטוס. לא סתם קקטוס, אלא קקטוס מרקד, לבוש במכנסיים נפוחים, ומתחתיו הכיתוב “Can’t Touch This”.

אני נולדתי ב-1979. ילדותי היתה בשנות ה-80 וה-90, ואני חוויתי בזמן אמת את החוויה התרבותית המפוקפקת משהו של MC Hammer, שב-1990 מכר מיליוני עותקים של U Can’t Touch This, שיר שלווה בקליפ של MC Hammer בחליפה מטופשת ומכנסיים נפוחים. לכן לי ברור שהחולצה של הילדה היתה רפרנס לשיר הזה. ברור לי גם שהילדה הזו נולדה כמה שנים טובות אחרי ש-MC Hammer נעלם לו מהמודעות הקולקטיבית. מה שלא ברור לי זה איך החולצה הזו הגיעה לידיה.

האם מדובר בהורים משועשעים מעצם, אולי אפילו היפסטריים ברמה מסוימת, שהחליטו להלביש את הילדה באייקון תרבותי מלפני זמנה? אולי מדובר בבגד שהילדה מצאה בחנות יד שניה? אולי אפילו משהו שהועבר מקרוב משפחה מבוגר יותר?

אני לא יודע. אבל זה מעניין שיש ממים תרבותיים ששורדים זמן רב אחרי שהיוצר שלהם נעלם, ויש כאלה שנקברים מהר מאד, ואז פתאום רואים אותם מגיחים ככה מהעבר.


פורסם ב:

by

Comments

תגובה אחת על “Too Legit to Quit”

  1. תמונת פרופיל של דובי

    אלטרנטיבה אפשרית: החולצה עוצבה ע"י יוצאי שנות ה-80 שחשבו שזה רפרנס מגניב. היא יוצרה במגוון גדלים – מבגדים לילדים ועד למבוגרים. הילדה ראתה את החולצה ואהבה אותה, בלי להבין את הרפרנס, ולכן היא לובשת אותה.

    אפרופו, לפני כשנה נכנסתי לחנות בגדים בניו-יורק (לא העיר, איפשהו בצפון) וראיתי שם חולצות טריקו עם הדפסים של הדרדסים (זה היה לפני הסרט), של "סינקרוניסיטי" של הפוליס ושל "וויש יו וור היר" של פינק פלויד. הבגדים היו גם בגדלים של מבוגרים, שזה הגיוני במידה כזו או אחרת, אבל גם בגדלים של בני נוער, שזה קצת פחות.