Aug 30 2011

חמש שבעים וארבע, שלושים לשמיני, שמונה ושלושים

574 דיוושים לקח לי עכשיו להגיע מהבית של אמא שלי חזרה אלי הביתה. 574 דיוושים שספרתי, בלב ובקול, לאורך הרכיבה על האופניים העירוניות.

4… 5… 6…

זה מאד מרגיע, לספור תוך כדי רכיבה. זה לא דורש כל-כך הרבה תשומת לב, אבל זה יותר אקטיבי מאשר לשמוע מוזיקה. סוג של מדיטציה, מטביעה את המחשבות תחת הזרם הבלתי פוסק של המספרים

35… 36… 37

זה הרבה יותר קל מאשר לספור שניות, נגיד. או לספור סתם בקצב אחיד. כי הקצב לא אחיד. וכשאתה סופר דיוושים, הספירה היא חלק מהקצב של הרגל, והקצב של הירך, והקצב של הגוף כולו. הספירה היא לא מנותקת, אלא מכנסת אותך לתוך הרכיבה.

118… 119… 120…

ברמז המספרים עולים מהר. ההילוך נמוך, העליה תלולה יותר. באים אחד אחרי השני מהר, ואתה מפחד להתבלבל. אבל אתה לא מתבלבל, כי כל דיווש הוא מאמץ, אתה מרגיש כל אחד בתורו, והוא נכנס למניין.

בבלוך הקצב יורד. עולים להילוך שלישי, הירידה תלולה, ויש זמן להתחיל ולתכנן את הפוסט בראש, עד שמגיעים לאזור כיכר מלכי ישראל, ובין השיפוצים, הולכי הרגל והספירה, הספירה הבלתי פוסקת, צריך יותר להתרכז.

310… 311.. 312

המרחק לא נמדד במטרים. הוא גם לא נמדד בזמן. הוא נמדד בדיוושים, יחידת זמן/מרחק/מאמץ/שיפוע/הילוך אבסטרקטית שמשתנה עם הזמן. העליה לכיכר מסריק צוברת דיוושים מהר. הירידה עד הנביאים נמרחת, עם גלישה מתמשכת בלי דיווש. אתה מקבל מושג מספרי, כמותי, על הקושי של קטעי כביש מסוימים, על הצפיפות והמישוריות.

444… 445… 446

במורד המלך ג’ורג’ אני גולש, עוקף תייר אמריקאי ושני רמזורים בלי להזיז

את הרגליים. אבל פתאום שמתי לב שהמשכתי לספור חמש שניות בלב, בלי להזיז את הרגליים. מה שלפני רבע שעה היה מאמץ מודע, קשר ישיר בין המוח לרגליים, הפך מהר מאד למחשבה מנותקת. הדעת שלי מוסחת כ”כ בקלות.

572… 573… 574

אבל זה מושג מספרי מעורפל מאד, ואינדיווידואלי, ובעיקר מאד מאד חד-פעמי. בפעם הבאה שאני ארכב שם, בדיוק את אותו המסלול, זו תהיה שעה אחרת ביום, ורמת עייפות שונה, ואופני-השכרה עם מושב בגובה שונה. והכל יהיה שונה. ו-574 דיוושים של ה-30 לאוגוסט 2011, שעה 20:30, לא יחזרו עוד לעולם.

5 תגובות

5 תגובות לפוסט “חמש שבעים וארבע, שלושים לשמיני, שמונה ושלושים”

  1. רועי שהגיע אחר-כךNo Gravatarבתאריך 30 Aug 2011 בשעה 20:27

    יופי.

  2. MemeNo Gravatarבתאריך 30 Aug 2011 בשעה 23:30

    Sometimes I hate how easily you put things into wonderful words.

  3. PigulimNo Gravatarבתאריך 31 Aug 2011 בשעה 02:22

    מעולה. ממש-ממש.

  4. יוסי גורביץNo Gravatarבתאריך 31 Aug 2011 בשעה 05:51

    וואו. בומבה של פוסט.

  5. צ'וקהNo Gravatarבתאריך 31 Aug 2011 בשעה 10:07

    תענוג. אנסה בעצמי פעם הבאה

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובה

  • הודעות אחרונות

  • לרישום בדואר

  • תגיות ונושאים

  • מהעבר

  • Meta

  • עמודים קבועים