Apr 24 2011

דוקטור קרוב, דוקטור רחוק

סיימתי לראות לא מזמן את הפרק החדש של דוקטור הו, הראשון של העונה השישית. אני לא מתכוון לשים ספוילרים לפרק עצמו כאן (אם כי בהחלט יהיו לעונות קודמות), אבל הוא כן גרם לי לחשוב על הדוקטור הזה, מאט סמית’, שכל כך הרבה אנשים לא אוהבים, בעיקר מול הדוקטור של טננט, ולחשוב על ההבדלים בין השניים, הבדלים שהם די גדולים, כשחושבים על זה.

Skeleton in space suit

מיד אחרי הפרק, ישבתי וראיתי את Silence in the Library ואת Forest of the Dead, צמד הפרקים מהעונה הרביעית שכתב גם סטיבן מופאט, ושהפרק החדש, The Impossible Astronaut, מרפרר אליהם מספר פעמים (זה לא ספוילר!). ניסיתי להבין מה כל כך שונה בין הפרקים הללו, מעבר ליכולות ו/או סגנון המשחק השונה של שני הדוקטורים השונים בעונות הללו, והגעתי למסקנה, שקצת הפתיעה אותי, האמת, שההבדל הראשי בין השניים מתבטא לא בכתיבה או במשחק או בעניבת הפרפר של הדוקטור ה-11, אלא בסדר שבו אמורים השמות להיות כתובים בקרדיטים של הפתיחה. במילים אחרות, בעונה החמישית ואולי, כפי שמסתמן, גם בשישית, הדמות הראשית בסדרה היא בכלל לא הדוקטור.

דידי חנוך כבר כתב את מחשבותיו על הפרק (זהירות, המון המון ספוילרים!), והוא שם שם את האצבע על נקודה מאד חשובה על העונה החמישית: הגיבורה האמיתית של העונה היא איימי פונד, ולא הדוקטור. לא מדובר כאן באיומים קוסמיים כמו הקרב ב-Canary Wharf בעונה השנייה או חטיפת הפלנטות בעונה הרביעית, דברים שהדוקטור הוא זה שיבוא לפתור. ולא מדובר כאן בעלילה אישית של הדוקטור עצמו, כמו בעונה השלישית עם אדון הזמן הנוסף. כאן ה-story arc הכללי של העונה נסוב סביב איימי: הסדק בקיר. הזכרונות שהיא שמרה, העולם שנבנה על פי הילדות שלה. הדוקטור כאן הוא באמת החבר הלא-ממש-דמיוני שלה, אבל ככזה, הוא הדמות המשנית, דמות החיזוק, דמות עוצמתית ופעילה, אבל שטוחה יחסית, כי התפקיד שלה בסיפור שונה.

Amy Pond

זה לא שהמלוות הקבועות הקודמות של הדוקטור היו דמויות שוליות. דונה נובל היתה אינסטרומנטלית בהצלת העולם בסוף העונה הרביעית, גם אם היא לא יכולה לזכור את זה. מרתה ג’ונס עשתה הרבה דברים להחזיר את הדוקטור לעניינים בסוף (המטופש, ברובו) של העונה השלישית. ורוז, ובכן, רוז היא בדיוק האנטי-איימי, לדעתי. היא הדמות שמניעה את הדוקטור, היא זאת שמחברת אותו לכדור הארץ ולבני האדם, שבשבילה הוא עושה את כל מה שהוא עושה. היא בשביל הדוקטור התשיעי, ועוד יותר בשביל העשירי, מה שהדוקטור ה-11 הוא בשביל איימי: היא עוזרת להעמיק את הדמות הראשית, לתת לה מניע.

אז אין פלא, אם כך, שאנשים פחות אוהבים את הדוקטור ה-11 מאשר את העשירי. אקלסטון וטננט יצרו דוקטורים מאד אנושיים, מאד קלים לאהבה. טננט, במיוחד, העביר את הרגשות של הדוקטור באופן מאד טוב, בין אם בזעם או בעצב או בשמחה (אם כי הוא לא מגיע לאושר שאקלסטון מצליח להעביר כאן, אחת הסצינות החביבות עלי שלו). סמית’ הוא דוקטור אחר מאד. הוא מרוחק. הוא מסתורי. כמו הדוקטורים הקודמים, הוא עושה דברים שנראים מגניבים, אבל בניגוד לטננט, הוא לא מספק איזה הסבר מבוסס techno-babble וגורם לזה להראות פשוט, הוא דווקא ישאיר את הפתרון מעורפל, יצא גאון, וישאיר אותנו, הצופים, מרוחקים מכל התהליך. וממנו.

Scene from The Impossible Astronaut

11 תגובות

11 תגובות לפוסט “דוקטור קרוב, דוקטור רחוק”

  1. דוביNo Gravatarבתאריך 24 Apr 2011 בשעה 23:54

    במילים אחרות, כמו שאמרתי כבר אחרי הפרק הראשון של סמית’, הוא הרבה יותר דומה לדוקטור השביעי.

  2. אליNo Gravatarבתאריך 25 Apr 2011 בשעה 00:01

    הבעיה עם מאט סמית’ לדעתי היא שהוא פשוט שחקן לא מוצלח במיוחד, בוודאי לא ברמות של טננט ואקלסטון (במיוחד טננט הכריזמטי, תכונה שחייבים להודות שדי נעדרת מסמית’). בתחילת העונה הקודמת עוד חשבתי שזה רק עניין של הסתגלות ומעבר לדוקטור חדש אחרי שכבר התרגלת לדוקטור הקודם, אבל אני מודה שלא הצלחתי להתחבר אליו לכל אורך העונה (שגם ככה הייתה די חלשה לטעמי).
    מה שכן, הפרק החדש באמת היה מאוד מוצלח ואני חושב שסמית’ כבר הצליח לסגל את הסגנון העצמאי שלו ומנסה פחות לחקות את טננט (או לרפרר אליו) מאשר בעונה הקודמת. ככה שזה כבר דבר אחד טוב בדמות שלו.
    אני לא חושב שיש באמת הבדל כל כך מהותי בין סמית’ ובין טננט לגבי הנסיון להעניק הסברים פסאודו מדעיים להתרחשויות בסדרה כמו שאתה טוען, למשל כל  Wibbly Wobbly Timey Wimey…Stuff של טננט היה כמובן בדיחה אחת גדולה על ההתיימרויות של סדרות מדע בדיוני להסביר תופעות מופרכות כמו מסע בזמן (כלומר, זה בכלל לא היה techno babble אלא אם כבר פארודיה על ה techno babble שמאפיין מד”ב).
     
     
     

     

  3. דוביNo Gravatarבתאריך 25 Apr 2011 בשעה 00:39

    לא מסכים איתך, אלי. הוויבלי וובלי טיימי ויימי היה של מופאט מלכתחילה. טננט אצל הכותבים האחרים נטה יותר לטכנו-באבל. מופאט פחות מאפשר את זה כשהוא אחראי.

  4. יוסיNo Gravatarבתאריך 25 Apr 2011 בשעה 05:44

    כפי שכבר נכתב, טננט היה מאוד כריזמטי, אולי הכריזמטי מכל הדוקטורים, ולכן המעריצים מתקשים. דווקא בשל כריזמטיותו אני שמח שהוא הוחלף, כי מופאט (=העלילה) יותר חשוב מהדוקטור. אגב, גם במקרה של איימי, היא מקבלת הרבה תשומת לב מהצופים לא רק בגלל העלילה שנותנת לה הרבה כוח, אלא גם משום שהיא היפה מכל בנות הלוויה עד היום.

  5. אבנר קשתןNo Gravatarבתאריך 25 Apr 2011 בשעה 09:28

    אלי – כשאני אומר techno-babble, אני מתכוון בדיוק ללהג המודע לעצמו והמטופש-בכוונה של הדוקטור, בעיקר העשירי. כמו למשל ב-Family of Blood (כאן). ההבדל הוא שטננט עושה את זה עם הצופים, בעוד סמית’ (כך התחושה שלי, לא עברתי שוב על העונה החמישית) בעיקר מביא לנו תוצר סופי מוגמר.

  6. אליNo Gravatarבתאריך 25 Apr 2011 בשעה 13:17

    טוב אני מניח שזה הכל תלוי בשאלה למה אנחנו בדיוק מתכוונים כשאנחנו משתמשים בביטוי “technobabble”. עד כמה שידוע לי השימוש המקובל, לפחות לגבי מד”ב, של המושג מתייחס לנטיה הרווחת בז’אנר להעניק הסברים מפוקפקים לדברים שאין להם הסבר מדעי אמיתי (כמו למשל מסע בזמן, מסע מהיר יותר מהאור וכו’) על ידי שימוש במונחים ומושגים מדעיים שבעצם לא אומרים שום דבר אלא רק מסווים את העובדה שאין שום הסבר מדעי מוצק ליסודות האלה במד”ב (או לחילופין שהסופרים פשוט לא מבינים שום דבר במדע, א-לה קילגור טראוט). אותו הדבר בסדרות משטרה וסרטי מתח שתמיד מציגים מחשבים וטכנולוגיה מודרנית בצורה מאוד לא ריאליסטית ובעלת יכולות על טבעיות כמעט (למשל: “Enhance!“)

    עכשיו, דוקטור הו לדעתי היא בכלל לא סדרת מד”ב שלוקחת את עצמה ברצינות, ומנקודת מבט מסוימת אפשר אפילו להסתפק אם היא “באמת” מדע בדיוני או לא (לא שזה באמת משנה), באותה מידה בדיוק שאפשר להסתפק באותה שאלה לגבי סדרת מדריך הטרמפיסט לגלקסיה של אדאמס שכידוע היה בין הכותבים הראשונים של דוקטור הו. 

    לכן בקיצור קשה לי ממש לראות שום technobabble בסדרה. אם יש כבר איזו התייחסות למדע בסדרה זה תמיד נעשה בצורה מודעת לעצמה ומטופשת בכוונה. אין כאן שום התיימרות להעניק הסבר מדעי או אפילו פסאודו מדעי לתופעות העל טבעיות או הבדיוניות שמתרחשות בסדרה או אפילו רק להעניק להן אמינות “מדעית” כלשהי. מהבחינה הזאת אני לא רואה הבדל מהותי בין הדוקטורים השונים או הכותבים השונים של הסדרה (אני מודה שצפיתי רק בעונות החדשות, אבל מהרושם שקיבלתי גם בעונות הישנות זה היה דומה). נכון שיש כותבים שמדגישים יותר את ההיבט המד”בי ויש כאלה שמדגישים יותר את ההיבט העלילתי, וברור שלכל כותב יש את הסגנון הייחודי שלו, אבל בסופו של דבר אף אחד מהם לא באמת מנסה להעניק הסברים מדעיים לסדרה (וזה בדיוק סוד הקסם שלה).

  7. MorticiaNo Gravatarבתאריך 25 Apr 2011 בשעה 14:46

    מעניין.

  8. דוביNo Gravatarבתאריך 25 Apr 2011 בשעה 16:36

    דאגלס אדאמס כתב פרקים בודדים לדוקטור הרביעי. ממש לא “מהכותבים הראשונים”.

  9. […] דוקטור קרוב, דוקטור רחוק […]

  10. עוזי להבNo Gravatarבתאריך 15 May 2011 בשעה 08:52

    בפרק הראשון של דוקטור הו חשתי אכזבה עמוקה מהדמות של הדוקטור שנראית כמו בובת שעווה לא אנושית. לקח לי עוד פרק או שניים כדי להתרגל.

    באמיליה פונד התאהבתי מייד… 

    אין ספק שדיוויד טננט היה מדהים בכל היבט אפשרי, אני אהבתי מאוד גם את הדוקטור הראשון.

    יש בה המון חכמה מתובלת בציניות נעימה בסדרה המרתקת הזו

  11. עוזי להבNo Gravatarבתאריך 15 May 2011 בשעה 08:53

    בתגובה האחרונה התייחסתי כמובן לפרק הראשון של העונה החדשה…

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובה

  • הודעות אחרונות

  • לרישום בדואר

  • תגיות ונושאים

  • מהעבר

  • Meta

  • עמודים קבועים