אין יותר מדי ספרים

פורסם ב:

נתקלתי היום בטור (פוסט? כתבה?) של סופר בשם ביל מוריס, שלא הכרתי, בנוגע למצב העגום של תעשיית ההוצאה לאור בארה”ב, דרך הפריזמה של מכתבי הדחיה ששולחים על כתבי יד המגיעים אליהם. אודה ואתוודה שכבר בפסקה הראשונה התחלתי להתעצבן מהנאו-לודיזם שנשפך מהמסך. כולם עברו לאימייל במקום מכונות כתיבה, ומאז אף אחד לא משקיע במכתבם ארוכים ומנומקים! ולראיה, הנה מכתב מנומק אחד שקיבלתי פעם במכונת כתיבה! אנקדוטות במסווה ניתוח מעמיק!

הרגעתי את עצמי, והמשכתי לקרוא, בתקווה שהטור יתגבש לפואנטה קצת יותר קוהרנטית, ולשמחתי, זה אכן קרה. אמנם עדיין נראה שהוא לא הפנים את ההבדל בין הקורלציה בין עליית האימייל לעליית מכתב הדחייה הקצר וחסר האופי, לבין קשר סיבתי אמיתי בין השניים, אבל בכל מקרה הוא עבר לנקודה שונה, ששיאה בקטע הרביעי: הקצרנות נובעת מכך שתעשיית הספרות מוצפת במאות אלפי ספרים שצריך להוציא, ולכן אין זמן לענות כמו שצריך – שלא לומר לערוך כמו שצריך, או בכלל. “תפסיקו להוציא כל כך הרבה ספרים!”, קורא מוריס. “תסננו, תצמצמו, תעבירו רק את האיכותיים הלאה!”. מצוין! אני כבר לא צריך לפסול את מוריס כריאקציונר חסר תועלת, אלא אני יכול להתווכח ישירות עם טיעון מעניין וקוהרנטי יותר – ומוטעה לא פחות.

הבעיה הראשונה שלי עם הטיעון שלו הוא שהוא לא יפתור את הבעיה שעליה הוא הלין בתחילת הטור: מכתבי הדחיה. להפך, אם ההוצאות לאור ידחו יותר כתבי יד, הם יצטרכו לשלוח עוד יותר מכתבי דחיה ליותר סופרים. מוריס בעצמו מכיר בכך שאי אפשר לעצור בעד אנשים מלכתוב, ויותר ויותר מהם עושים זאת. בניגוד למגוון רואי שחורות, יש יותר קוראי ספרים מאי-פעם היום, והרבה אנשים עם זמן פנוי, הרבה התלהבות וגישה למעבד תמלילים.

הבעיה השניה, והמהותית יותר, היא שמוריס, שהתחיל את הקריירה שלו לפני 30 שנה, עדיין לא רואה מודל אחר מאשר הוצאות לאור המשמשות כ-Gatekeepers לתרבות, שקובעים מה ראוי לדפוס ומה לא. ובמצב כזה, ה-gatekeepers לא עומדים בעומס, ונאלצים להתפשר משיקולים כלכליים. אבל מה האלטרנטיבה?

האלטרנטיבה, במיטב מסורת האינטרנט, היא שיבואו כולם. שיבואו ויפרסמו ספרים. שיפרסמו בקינדל ויפרסמו באייפד, ויפרסמו גם בנייר מודפס אם הם רוצים. הם לא חייבים לעבור דרך מו”לים ידועים, למרות שאם הם יתקבלו להוצאה לאור כזו, מדובר בגושפנקא רצינית. הם לא חייבים לעבור עריכה מקצועית, אבל רובם, אלה הרציניים, ירצו – ועורכים יעבדו בדיוק כמו היום, אבל הם יעבדו בשביל הסופר, לא בשביל המו”ל. והכי חשוב: יקומו גופים שימליצו ויסננו ויקבעו מה טוב ומה לא. הגופים הללו קיימים כבר היום: המלצות של אופרה ווינפרי ופורומים של GoodReads ובלוגים ואלף ואחד מקורות ידע אחרים. כל אחד ימצא את הקהילה שההמלצות שלה מתאימות לו. כן, יש כאן שינויים די מהותיים, בעיקר ביחסי הכוחות בין הסופר לעורך (שעכשיו עובד בשבילו). ויש בתפיסה הזו הרבה נאיביות וטכנו-אוטופיזם על כך שגם המנגנונים המבוזרים הללו לא יושפעו על ידי פרסום, אינטרסים כלכליים וכדומה. אבל בבסיס, אני לא רואה איך המודל הנוכחי של הוצאה לאור שורד לאורך זמן.


פורסם ב:

by

Comments

5 תגובות על “אין יותר מדי ספרים”

  1. תמונת פרופיל של יוסי גורביץ

    אני חושב שיישארו הוצאות ספרים, אבל התפקיד שלהן יהיה בעיקר לברור את המוצלח מהפחות מוצלח. וככאלה, ספרים שלהן יהיו כנראה יקרים יותר, אבל ישלמו פחות לסופר. סופרים ישתמשו בהן בעיקר כדי להוציא את הספר הראשון שלהם, ואחר כך לפרסם את עצמם כסופרים שכבר "עשו את זה" ושגם הספרים שהם יוציאו בעצמם צפויים להצליח.

  2. תמונת פרופיל של אבנר קשתן

    אני מסכים. זו תהייה הגושפנקא הרשמית, תו האיכות שהם מעניקים. הם יהייו, לצורך העניין, גרסא רשמית/מסחרית של אותם פורומי המלצות. בדיוק כמו שאנשים ילכו לקנות ספר כי אופרה ווינפרי אמרה להם, הם (או אנשים אחרים, לצורך העניין) יעשו את זה כי סיימון אנד שוסטר אמרו.

  3. תמונת פרופיל של פרננדו

    כלומר אתה מדבר על מודל כמו ה bookbaby, שבעצמו "קיבל השראה" מ cdbaby.

  4. תמונת פרופיל של אבנר קשתן

    מה שהם עושים, להבנתי, זה רק לעזור לך עם הצדדים הטכניים של ההפצה: להמיר את הספר לפורמט הנכון ולעשות את הצעדים הבירוקרטיים מול ה-iBookstore של אפל. אבל ההפצה הדיגיטלית היא רק שלב ראשון. כשאין לך את המנגנונים של ההוצאות לאור – יחסי ציבור, קידום בחנויות הספרים, פרסום ברדיו ובעיתונים – אז הספר שלך הולך לאיבוד בים של התוכן באינטרנט, מה שקורה כבר היום. בשביל זה צריך אתרים כמו GoodReads שנותנים לקהילות להמליץ. שלב הבא – גוגל מרחיבים את חיפוש הספרים שלהם להיות פחות אקדמי, ויותר מוכוון discovery של ספרים ע"פ פרמטרים, וכולם מרוויחים. בעיקר גוגל.

  5. תמונת פרופיל של הוצאות ספרים
    הוצאות ספרים

    רעיון יפה. הוצאות ספרים אינן יכולות לממן את כל כתבי היד המגיעים אליהן והן חייבות לעשות סלקציה. אמנם יש כתבי יד מעניינים ומרתקים, אך יש כאלו שאינן יצירתיות ספרתיות. הסלקציה תימשך בעתיד הקרוב, ואכן יש כיום אופציות נוספות לפרסום ספרים.