Jul 06 2010

אז למה לי אקלקטיקה עכשיו?

אקלקטיקה אהובתי. זה מה שרשום שם למעלה, על רקע כבישי נברסקה מוקפי התירס1. אקלקטיקה אהובתי זה שמו של הבלוג. זה מה שרשום לי בתיקיה עם הטיוטות וזה מה שכתוב (אם יש לי מזל) ברשימות לינקים של אנשים. אבל האם הכותרת של בלוג היא באמת השם האמיתי שלו? האם זה השם שבו אנשים משתמשים? האם אני מוצא את עצמי אומר “כתבתי פוסט חדש באקלקטיקה”, לעומת פשוט “כתבתי פוסט חדש בבלוג שלי”?

היו תקופות שכן הייתי צריך לציין את שמו של הבלוג. היו תקופות שתחזקתי שניים-שלושה בלוגים פעילים במקביל, אם כי ברוב המקרים תחומי העניין שלהם היו כל-כך שונים שכל הסבר היה קצת מיותר. אבל לפחות בתפיסה שלי, אקלקטיקה היא פשוט “הבלוג שלי”, בלי מיתוג חזק של השם.

זה לא כך לכל בלוג. “הסיפור האמיתי והמזעזע של” הוא מותג, אבל זה במידה רבה בגלל שהוא בלוג קבוצתי, שמכיל בנוסף לאיתמר שאלתיאל ומיטל שרון גם אנסמבל מכובד של כותבים אחרים. יוסי גורביץ הצליח לבנות את “החברים של ג’ורג’”, למרות שהוא הכותב הכמעט-יחיד.  הבלוגים של רועי ושל יפתח (שיסלחו לי על שאני כולל אותם בהצהרה בודדת) הם, לפחות במודעות שלי, פשוט הבלוגים של רועי ושל יפתח. באכסניית הבלוגים “במחשבה שניה”, רשימת הבלוגרים המכובדת מכילה לינק לכל אחד מהבלוגים – אבל הלינק הוא משם הכותב, ולא משם הבלוג, וזאת למרת שלרובם המכריע של הבלוגים שם יש שם, ואחדים מהם (כגון “ליבריסטאן” של דן בורנשטיין) ידועים דווקא בשם הבלוג.

* * *

אז מה הגורמים שיכולים לתרום למיתוג של בלוג, לעומת שיוך אישי? על בלוגים משותפים כבר דיברנו, ושם העניין ברור. אבל יש עוד כמה נקודות שעלו לי בראש. חלקן ברורות מאליהן. חלקן אולי לא נכונות. הייתי שמח להמשיך ולדון בנושא אם למישהו יש מה להוסיף.

1) שם הבלוג ב-URL. זה לא רק לקידום אתרים. כתובת הבלוג שלי היא blog.strawjackal.org. אין שם אזכור של “אקלקטיקה”, אפילו לא בתעתיק אנגלי כזה או אחר. זה פשוט “הבלוג שיושב תחת strawjackal”, שהוא הדומיין הכללי שלי. ה-URL של החברים של ג’ורג’, לעומת זאת, מכיל את המילים FriendsOfGeorge.

2) אופי האכסניה. “החברים של ג’ורג’” יושב תחת “ההם”, אכסניית בלוגים שמכילה עוד כמה פנינים, כמו “תודעה כוזבת”. האכסניה משדרת “כאן יושבים בלוגים רציניים, עם מסר ומה שלא יהיה”. בעל הבלוג לא חייב לראות את זה ככה, אבל הגישה לבלוג בדומיין רציני היא שונה מאשר בלוג תחת wordpress.com או BlogSpot, או אפילו ישראבלוג המושמץ, שמקשה על הקורא לקחת אותו ברצינות.

3) שם הכותב. זה לא ממש מובן באליו בבלוגוספירה, ששם הכותב של בלוג מסוים הוא ידוע. “ואן דר גראף אחותך” נכתב על ידי, ובכן, vandersister, שזהותה אולי ידועה לאי-אילו ברחבי האינטרנט, שלא לומר בפתח-תקווה, אבל נותרת עלומה לי ולקורא הממוצע. גם ב”תודעה כוזבת” לא מופיע שם הכותב בשום מקום, מה שמעודד את ההצמדות לשם הבלוג. כמובן שזה עובד גם להפך. כשרועי רוטמן בוחר בשם “Roee-geist” ומקים את הבלוג בכתובת roeerotman.wordpress.com, הוא מעודד אותנו לחשוב על הבלוג בתור “הבלוג של רועי”, לטוב ולרע.

4) ריבוי בלוגים. ערן כ”ץ מתחזק כיום שלושה בלוגים הידועים לי – “לטאת האמבט“‘ הבלוג האישי שלו השם דגש על מוזיקה, אבל לא רק. “על הספה“, בלוג על פסיכולוגיה, ו”אוכל זה טעים“, אותו הוא כותב עם אשתו, עידית נרקיס, המוקדש לנסיונותיהם הקולינריים. כל אחד מהם מאד מובחן ויחודי, ולכן אני לא יכול להגיד “קראתי את הפוסט האחרון אצל ערן” בלי לסייג את זה ב-“נו, אתה יודע, בלטאת האמבט”. בדומה לסעיף 1 לעיל, יש כאן ניתוק מהקשר הישיר, האחד-לאחד, בין בלוג לבין כותב.

זה מה שעלה לי בראש עד עכשיו. אם למישהו יש הארות והערות נוספות, אני אשמח לשמוע.

  1. ואם אתם קוראים את זה דרך קורא RSS, תאלצו פשוט להאמין לי []

9 תגובות

9 תגובות לפוסט “אז למה לי אקלקטיקה עכשיו?”

  1. […] This post was mentioned on Twitter by Avner Kashtan. Avner Kashtan said: אז למה לי אקלקטיקה עכשיו? תהיות על שמות של בלוגים. והתנצלותי לבלוגרים שבסוף לא הזכרתי בטקסט. :) http://bit.ly/bAFBWD […]

  2. תמרNo Gravatarבתאריך 06 Jul 2010 בשעה 10:18

    בתגובה בטוויטר כתבתי שאני צריכה להשתמש יותר בשם “עברית וחיות אחרות” מאשר ב”הבלוג שלי” (הגבתי שנייה לפני שפרסמת את הפוסט). כשהתחלתי לקרוא שזה כמו הבלוג של רועי – שם הדומיין הוא השם שלי ולא משהו עם “עברית” – ושאני צריכה לעשות משהו בנידון.
    אבל כשהגעתי לסוף ולמחשבות שאחרי, הבנתי שזה דווקא נכון כמו שזה, כי המותג הוא אני והבלוג, עם שמו האטרקטיבי, הוא חלק מהאתר שלי ובסופו של דבר, הוא אחד האמצעים למתג את ד”ר תמר עילם גינדין.
    לבלוגים בלשניים אחרים אני, לפחות, קוראת בשמותיהם: דגש קל, מקפים לוהטים, מדע בזיוני (אני קוראת לו יותר בשמו הלועזי science friction)
    תודה על החומר למחשבה.

  3. תמרNo Gravatarבתאריך 06 Jul 2010 בשעה 10:21

    כשהתחלתי לקרוא הבנתי שזה כמו הבלוג של רועי … וחשבתי שאני צריכה.
    היום אני משמיטה פעלים. לחמישייה הקאמרית יש מערכון על זה.

  4. אבנר קשתןNo Gravatarבתאריך 06 Jul 2010 בשעה 10:25

    אין ספק שבפוסט שלי היתה הנחת יסוד שהכנסת שם הבלוג לשימוש הוא נכון יותר, או רציני יותר. אבל במקרים כמו שלך, קידום שמך הוא חלק מהותי מהרצינות של הבלוג. אולי זה לזה קשר לבלוגים מקצועיים יותר, שם יש להכשרה המקצועית והאקדמית שלך נגיעה ישירה לתוכן הדברים.

    ותודה על הקישור למקפים לוהטים – לא הכרתי אותו!

  5. רואה שחורותNo Gravatarבתאריך 06 Jul 2010 בשעה 11:15

    יש גם תופעה יחודית ומעניינת: הבלוג “מאבד תמלילים”, שנמצא בכתובת popup.co.il, אבל כולם קוראים לו “הגלוב”.

  6. רועי שבא אחר-כךNo Gravatarבתאריך 06 Jul 2010 בשעה 13:05

    הפוסט עורר בי מחשבה, וניסיתי לראות איך אני חושב לא רק על הבלוג שלי אלא גם על בלוגים אחרים. הלכתי אל הגוגל רידר שלי וגיליתי שאת כל הבלוגים שאני עוקב אחריהם ויודע מי עומד מאחוריהם אני מזהה בשמותיהם של הכותבים. הבלוג הזה מופיע תחת הכותרת “אבנר קשתן”, ולא תחת “אקלקטיקה אהובתי”. למעשה, הרבה מאוד בלוגים שאני קורא היום הם בלוגים שאני אפילו לא יודע איך קוראים להם. אני זוכר את שמותיהם של בלוגים שבהם התחלתי לקרוא כשהתחלתי לקרוא בלוגים (תופעת דורפן, הגלוב על שלל שמותיו, הבלוג הזה ועוד כמה) אבל בחודשים האחרונים אני פשוט מדלג על שמו של הבלוג וצורב בזכרוני רק את שמו של בעל הבלוג.
    ויתכן שכל זה נובע מהעובדה שציינתי בפניך גם בטויטר – בדיעבד, אני לא מאוד מרוצה מהשם שבחרתי לבלוג שלי.

  7. מיכאל ז.No Gravatarבתאריך 07 Jul 2010 בשעה 06:11

    ויש כאלה שהיה להם דומיין שנקנה מזמן, וכשהחליטו לפתוח בלוג, הם השתמשו (בחוסר מחשבה) בדומיין קיים, במקום לחשוב עד הסוף.
    שמו של בלוג ההיסטוריה שלי, טופס 630, לחלוטין לא קשור לתכנים הכתובים בו. כיוון שהוא כבר יחסית מוכר, אין לי אומץ להגר לשם דומיין אחר, הגיוני יותר, ולסמוך על זכרון ההמון.
     

  8. ד.ק.No Gravatarבתאריך 07 Jul 2010 בשעה 09:34

    אני לא מבין כל כך בבלוגים, אבל זה נראה לי קשור באופן כמעט יחידי לקול שבו הבלוג מסופר (קשור לסעיף 3 אצלך). הבלוג שלך הוא אישי. אתה מספר על דברים שאתה אוהב (נסה לספור את תדירות המשפטים שמתחילים אצלך ב-“אני אוהב…”) ושעולים בדעתך. אתה מציג אותו בתור הבלוג שלך. השם שלו הוא עדיין השם שלו, אבל הפונקציה שלו היא ביטוי אישי שלך.
    לעומת זאת, יש בלוגרים (וסופרים, נגיד) ששמים חיץ בינם לבין הקוראים, שלא מתחייבים אישית לרשמים ולשיפוטים שמופיעים בטקסטים שהם כותבים אלא נותנים להם לרחף בעצמם אל מול עיני הקורא. אבל זה היוצא מן הכלל בבלוגים (והכלל בספרות יפה. ולכן מעניין כששם זה נשבר).

  9. אבנר קשתןNo Gravatarבתאריך 07 Jul 2010 בשעה 10:03

    מיכאל: אולי דווקא בגלל שהשם של הבלוג כ”כ לא קשור, דווקא אצלך הוא משויך באופן חזק.

    ד.: זה נכון בחלקו, ומתקשר גם לסעיף 2 – אכסניות כמו לייבג’ורנל ובלוגספוט נבנו, במקור, כסביבות לבלוגים אישיים, כשללייבג’ורנל אפילו יש מגננון “חברים” המזכיר את פייסבוק או טוויטר. אבל לא חסרות דוגמאות נגד. “קורות ממלכת עילם“, למשל, הוא בלוג מאד אישי, ונכתב לרוב בגוף ראשון. ובכל זאת, שם הבלוג הוא המאפיין הבולט, כנראה בגלל שטל גוטמן נמנע מלשים את שמו בעמוד הראשי – גם אם הוא לא מסתיר אותו לחלוטין. זה תמהיל של כל הגורמים הללו, אני מאמין.

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובה

  • הודעות אחרונות

  • לרישום בדואר

  • תגיות ונושאים

  • מהעבר

  • Meta

  • עמודים קבועים