Jun 01 2010
שיחה
(זכרון ישן, שעלה עכשיו בהשראת שחר)
אני אוהב תכניתנים, מהנדסים, שבאים אלי לחברה. הם תמיד מגיעים כשהם בטוחים שהם מרכז העולם, בחברות היי-טק. כאילו מחקר ופיתוח זה הלב של העניין. אני אוהב לקחת אותם ולחנוך אותם. ללמד אותם. לעשות תוכנית שבסופה הם יוצאים כשהם מבינים בדבר החשוב באמת – ביזנס. זה העולם האמיתי, לא השטויות שבאקדמיה או העניינים הטכניים האלה שלכם. איפה עשית את התואר שלך? אה, אין לך תואר במחשבים? אתה לומד מה? היסטוריה ומדעי הרוח? זה מצוין זה, זה מצוין. זה נותן לך נושאי שיחה שאתה יכול לדבר איתם על אנשים, להתקרב אליהם, שירצו לדבר איתך. ואז אתה יכול למכור להם יותר בקלות.
מנכ"ל חברת סטארטאפ קטנה בה עבדתי, מאי 2007.
הייתי צריך כבר להבין באותו רגע.
* * *
on 
on 
יש לי הרגשה שיצא לי לא ברור. אני לא בא לטעון שמחלקת הפיתוח חשובה יותר או פחות ממכירות. ברור לי שהיא לא. אני בא לדבר, בהקשר לדיון בבלוג של שחר על שימוש במונחים מעולם הכלכלה גם בתחומי שיח אחרים, על התפיסה הרווחת שהמדד היחיד להצלחה הוא המדד הכלכלי, העסקי.
יפתח: כן, אבל מה לא מזכיר לך את זה?
אולי עם התוספת הקטנה של “ספרות אנגלית? זה מצוין זה, זה מצוין. זה נותן לך נושאי שיחה שאתה יכול לדבר איתם על אנשים בחו”ל, זה מרחיב את השוק שלך”.