אני אחד מאותם יושבי בתי קפה קבועים, המעמד הזה שיושב לו באמצע היום, באמצע השבוע, וגורם לעובדי התשע-עד-חמש שנמצאים במקרה בחופשה לנענע את ראשם בפליאהו לתהות איך כל-כך הרבה אנשים יכולים להרשות לעצמם לא לעבוד. אבל בין אם אני יושב כאן בבית הקפה כפרילאנסר ועובד או באמת מבטל את זמני לריק (מה שקורה לא מעט), זו לא הנקודה. הנקודה היא שאני יושב הרבה, ובמשך שעות ארוכות, בבתי הקפה הקבועים שלי, ושומע שוב ושוב, לרוב ברצף, את הפלייליסטים שלהם.

יש גיוון, זה נכון. לרוב לכל אחמ”ש יש העדפות מוזיקליות שונות. ויש פלייליסטים של בוקר, ושל ערב, ושל סופי שבוע. ופונקציית השאפל דואגת שלא תוכל אף פעם לדעת בדיוק מה יהיה השיר הבא, אבל עדיין, אחרי כמה חודשים, זה ממש מתחיל לחזור על עצמו.

אני לא מאשים אותם. זו עבודה לא קלה לבנות פלייליסט. למצוא את השירים המתאימים, להחליט על סגנון שלא יהיה אזוטרי מדי וירחיק אנשים, אבל לא בנאלי מדי ומאוס. לערבב קלאסיקות ושירים מודרניים, ולשמור על האווירה שאתה מעוניין בה – זו עבודה. ואף אחד לא רוצה לעשות אותה פעמיים. לכן אני מציע, כשירות לציבור, את הטכניקה שלי לייצור פלייליסטים.

מתחילים מפלייליסט קיים. כן, כן, צריך לעשות את העבודה פעם אחד. לוקחים את הפלייליסט הקיים ועוברים עליו שיר-שיר, ופשוט מחליפים כל שיר בשיר חלופי של אותו זמר או להקה. אפילו אם מדובר ב-one hit wonders, אפשר לבחור one hit wonder חלופי מאותו סגנון. כמעט תמיד אפשר למצוא ללהקה שיר אחר עם אותה אווירה או סגנון, והיתרון הוא שככה אפשר להשתמש בשירים פחות לעוסים ומאוסים, אולי אפילו בשירים שהם לא סינגלים נפוצים, אלא שירי אלבום מוצלחים שלא מקבלים מספיק תשומת לב.

זהו. אלה היו חמש דקות על פלייליסטים. בתקווה שעזרתי.