Jan 19 2010
קולינריה יום-יומית: דברים שרואים מכאן
כפולו-אפ קצר לפוסט האחרון, אני אעדכן את הקוראים הקבועים ואציין שלרשת מגה, הגלגול האחרון של רשת קו-אופ-הריבוע הכחול הותיקה, יש גם סט של חטיפים גנריים, אבל שם הם העדיפו להשאר עם המילה “חטיף” הנייטרלית, ולא להכנס לפירוט מלא של ההרכב בשם:
מצד שני, למגה אין קונוסים.
מה שכן, גם לרשתות צבריות ותיקות יש לפעמים הברקות ביזאריות שלא היו מביישות את מיטב הקניינים יוצאי ברית המועצות:
* * *
פוסטים קשורים:
No related posts.
ובנימה אחרת – גם ל-Yellow יש סדרת חטיפים – בעיקר פיצוחים אם אני זוכרת נכון – עם מיתוג מעניין: במקום שם למוצר מופיע איזה טקסט קטן בו המוצר כאילו מספר על עצמו, והמילים שמתארות אותו מודגשות. אשתדל להשיג עדויות ויזואליות.
יוסי: אין לי בעיה עם שינקן הודו. זה כמו דג-בטעם-שרימפ או חזה-אווז-כתחליף-לבייקון. מגבלות הכשרות מייצרות המצאות מעניינות, אם כי לא תמיד טעימות. הבעיה שלי עם הפסטרמה טונה היא שאין כאן שום אילוץ – יש רק מעיכה של דג לצורה וקונסיסטנציה לא-לו. זה כמו… שניצל תירס, עכשיו שאני חושב על זה. ולו דווקא התרגלנו. המממ.
אביב: אפשר לראות את זה גם עם גבינות. להרבה גבינות אירופאיות יש הגנה על השם, כך שאי אפשר סתם לקרוא לגבינה “פרמזן”, זה סימן מוכר ומוגן של איזור יצור מסוים. לכן לתנובה יש “גבינה בסגנון פרמזן”, ונראה שזה מספיק כדי להגן עליהם. ואם יוציאו “חטיף בסגנון ביסלי”? “חטיף בהשראת במבה”?
זה לא בדיוק אותו דבר, כי ביסלי ובמבה הם סימני מסחר רשומים, ופרמזן היא כינוי-מקור, אבל עדיין.
אגב, היא די טעימה, הטונהרמה הזו. טונה מעושנת. נחמד.
כשמדברים על שמות וסימנים מוכרים הגבולות קצת יותר ברורים, אבל האם צורה של אוכל היא משהו מוגן של יצרן מסוים, או סטנדרט שהוא נחלת הכלל? או שאולי זה תלוי מקרה או זמן – אחרי מספיק זמן שביסלי גריל נמצא בשוק הצורה שלו מפסיקה להיות פטנט של היצרן והופכת להיות חלק אינטגרלי מההגדרה של המוצר.
אכן שאלה מעניינת. לפחות במקרה אחד, התשובה היא כן:
הם ציינו דוקא את האפרופו כצורה שכן רשומה, אז מעניין מה מצבם של הקונוסים מטיב טעם. לגוגל עדיין אין מתרגם מ-Legalese לעברית, אז אני לא יודעת מה זה אומר למשל.