יש כל מיני מודלים להכנסות באינטרנט. פרסומות, כמובן, שכולם מכירים. ואתרים במנוי חודשי. יש את אתרי המיקרותשלומים שאף פעם לא הצליחו להמריא יותר מדי, ואתרי Freemium – קבל שירות בסיסי בחינם ושירות מתקדם בתשלום, שנחשב למודל האופטימלי בעיני אנשים רבים.
אבל יש עוד מודל שתופס לו תאוצה, וריאנט על ה-freemium, ואני אישית די מרוצה ממנו. אני החלטתי לקרוא לו מודל רובין הוד. לוקחים מהעשירים. לעניים משאירים בחינם.
טוויטר הודיעו לפני כמה חודשים שהם מתכננים לקחת כסף מחברות ומותגים שיקימו חשבון טוויטר וינהלו באמצעותו תקשורת עם הלקוחות. הם ישלמו בעבור חשבון מאומת ובעבור שירותים מתקדמים יותר, כמו התרעות כשמדברים על המותג שלהם או סטטיסטיקות על המשתמשים שעוקבים אחריהם. פייסבוק הודיעו לאחרונה על כך שכל תחרות נושאת פרסים, מבצע פרסום או קמפיין כזה או אחר שמותגים מריצים בעמודי הפייסבוק שלהם חייב לעבור אישור שלהם, וע”פ השמועות בתעשייה, האישור הזה מותנה ברכישת שטח פרסום בכמה עשרות אלפי דולרים – עם תיעדוף לאלה שמשקיעים הרבה בפרסום.
על פי ההכרזות הללו, שתי החברות מבינות שבמדיה חברתית יש חוסר איזון מבני בין משתמשים פרטיים לבין חברות מסחריות, למרות שעל פניו השירות זהה לשניהם, ולכן אפשר ואולי אף ראוי לגבות מהם תשלום שונה. יש מקומות שהבינו את זה גם קודם: אתר IMDB, מעמודי התווך של האינטרנט כבר 19 שנה(!), עובד בשיטת freemium הדומה לרובין הוד – המידע החינמי הוא מידע שמעניין גולשים פשוטים, חובבי סרטים ומחפשי מידע. המידע הסגור ללקוחות משלמים הוא מידע לאנשי תעשיה – סרטים בהפקה, זמינות של שחקנים וכדומה – מידע שממנו מרוויחים כסף, ולכן אפשר גם לגבות עליו כסף. אנשי התעשיה מסבסדים את האתר לכל שאר האינטרנט, שזוכה למאגר מידע שלא יסולא בפז. לא פלא שהאתר עדיין חי וקיים אחרי שנות דור.
* * *
עובדת בונוס: בנוסף לתנאי החדש של פייסבוק המחייב אישור לכל קמפיין, מתירים תנאי השימוש על מבצעי פרסום רק בתחום עמודי המותגים עצמם, ואוסרים על מבצעים הדורשים מהמשתמשים להעלות תמונות, לשנות את שורות הסטטוס שלהם או להגיב על אירועים של אחרים, על מנת למנוע מהקמפיין מלהפוך לספאם לכל השירות. הגבלה מבורכת לכל הדעות, שקצת מפריעה לאיזו תחרות שיווק במדיה חברתית ששמעתי עליה לאחרונה, לא?
Comments
7 תגובות על “מודל ה-"רובין הוד””
IMDB קיים כבר 19 שנה? זה באמת המון זמן. זה כמעט גורם ללוחות הזמנים שמצא יובל דרור להיראות על גבול הריאליסטיים. כמעט.
על פי הבירורים האחרונים שערכתי, נראה שאת IMDB הקימו האחים לומייר באזור שנת 1894, כדי שיהיה להם מקום לבוא ולקטר על החורים בעלילה של "הנפחים".
למי שלא זוכר IMDB התחיל כמודל WIKI בUSENET, אז באמת תודה להם שהם מרשים לנו לראות תוכן (בחינם) שאנחנו סיפקנו.
סבבה. אז תגיד להם תודה רק על תוכן שהתווסף מאז 1995. על מה שלפני אתה מוזמן לקחת אחריות.
הנקודה היא שאף אחד לא צריך להגיד תודה לאף אחד, אם הגולשים הקהילה לא היתה תורמת את התוכן הראשוני (והרב מסתבר) ההתחלה של IMDB הייתה הרבה יותר קשה.
יש לי רק פחד מה הם יחליטו להפוך בתשלום מחר ולמי, מודל הפרו שלהם מאוד בעייתי כי הוא מאלץ אותי לשלם עבור תוכן שלדעתי הוא ציבורי.
חכם יותר אם הם היו גובים תשלום רק ממשתמשים שממש מרווחים מהמידע שלהם (נגני MP4 למשל או רשתות תוכן אחרות שמשתמשות בהם) לא ממשתמשים פרטיים שרק רוצים לקבל את רשימת 500 הסרטים הטובים ביותר.
אין ספק שהחלטה שגולשים פשוטים יקבלו רק את ה-Top 250 ולקוחות משלמים יקבלו את ה-Top 500 היא קצת שרירותית ונועדה לשכנע אנשים לשלם, אבל אני חושב שזה די זניח. מתי הפעם האחרונה שרצית לדעת מה הסרט ה-344 הכי פופולרי ב-IMDB?
הרוב המוחלט של שירותי IMDBPro הם לאנשי התעשייה, כולל למצוא את הסוכן של שחקן מסוים, לקבל מידע על סרטים בהפקה ונתונים סטטיסטיים ש-IMDB עצמם מייצרים. אני לא מרגיש שמונעים ממני משהו שהייתי רוצה שיהיה לי בגלל שאני לא משלם.
גוגל גם נוקטת הרבה בגישה הזאת, גם באפליקציות מבוססות ווב (מייל ולוח שנה לאירגונים) וגם באפליקציות דסקטופ (כמו סקצ'אפ פרו וגוגל ארץ פרו).