Sep 22 2009

רך, דיגיטלי, וירטואלי

בפוסט האחרון שלי התייחסתי להבדל בין דיסק פיזי אותו אני קונה בחנות, לבין אותו תוכן בצורת קבצי MP3 על המחשב שלי, אותה כיניתי “צורה דיגיטלית”. שחר העיר לי בטוויטר שהבחירה שלי של מונחים היתה קצת מוטעית, והוא צודק. ה-MP3 הוא דיגיטלי בדיוק באותה המידה של ה-CD – שניהם קידודים דיגיטליים של אותות. ההבדל כאן הוא לא ברמת האנלוגיות, אלא בצורת האכסון.

הבעיה היא שאין לי מילה טובה לתאר את ההבדל הזה, בין דיסק פיזי לפורמט… אתם יודעים. כזה. דיגיטלי זה לא, כמו שאמרנו. וירטואלי זו גם מילה שעשו לה מתיחות מכל כיוון, כך שמילה שבמקור אמרה “אמיתי” הפכה להיות “לא אמיתי”. חוץ מזה שהמוזיקה לא וירטואלית, היא סתם על ההרדיסק שלי.

באנגלית יש מונחים להבין בין soft copy ו-hard copy, עותק של המסמך במחשב לעומת עותק מודפס. לא רק שזה פחות נפוץ בעולם המוזיקה, זה גם אף פעם לא חדר לעברית בצורה ראויה להערכה.

יש למישהו רעיון טוב יותר למונח מתאים? פסלתי כבר רבים וטובים ולא הצלחתי להגיע למסקנה.

5 תגובות

5 תגובות לפוסט “רך, דיגיטלי, וירטואלי”

  1. עודדNo Gravatarבתאריך 22 Sep 2009 בשעה 20:27

    אכן בעייתי. אקח את זה יותר רחוק – הרהרתי בטרמינולוגיה שהצעת (ספר אלקטרוני, ספר דיגיטלי) מאז הבוקר והגעתי למסקנה שזה לא יכול לעבוד. קודם כל כי הטרמינולוגיה לא תואמת לאנגלית (ספר דיגטלי = e-book, ספר אלקטרוני = e-book reader). וחוץ מזה, כי הסמנטיקה שלך לא יותר טובה מזו שקיימת באנגלית: הרי ספרים, בניגוד לתקליטים ובניגוד למה שביבליופילים חושבים, הם מוצר דיגיטלי גם אם הם בני 400 שנה. כשאתה קורא ספר אתה חווה את הטקסט ולא את הנייר והדיו. זו המשמעות של המושג “דיגיטלי” והיא תקפה לספר שעשוי מנייר בדיוק כמו שהיא תקפה לספר שעשוי מביטים.

  2. יובלNo Gravatarבתאריך 22 Sep 2009 בשעה 21:26

    אולי לב ההבדל כאן הוא שהעותק הרך תמיד מיועד לקריאה על גבי מחשב, כאשר העתוק הקשה תמיד ניתן לעיון בעזרת מכשיר יעודי או אף ללא מכשיר כלל. אולי ההבדל הוא בין מוזיקה ממוחשבת למוזיקה על מדיה יעודית, או משהו כזה…
    אני מודה שזה עדיין לא נשמע טוב, אבל זה עשוי להיות כיוון.

    ואני דווקא אהבתי את המונח ספר אלקטרוני, עבור הקורא.

  3. אבנר קשתןNo Gravatarבתאריך 23 Sep 2009 בשעה 00:45

    עודד: אני חושב שמה שאתה מתכוון אליו כאן זה העובדה שספרים מורכבים מאותיות – יחידות דיסקרטיות של משמעות ששזורות אחת אחרי השניה, ולא כמו מוזיקה שאותה אנחנו לא חווים כרצף של תווים אלא כיחידה רציפה אחת. אני מסכים איתך שספרים הם יותר דיסקרטיים ממוזיקה, שלא לומר ציור, אבל עדיין הדיגיטיזציה כאן היא מלשון ספרות – digits – ומדבר על הייצוג של המידע כרצף של ספרות, אפסים ואחדים. מהבחינה הזו קובץ PDF הוא אכן דיגיטלי, בעוד ספר מודפס הוא לא.

    יובל: בתפיסה שלי, עותק רך כולל גם PDF על המחשב וגם ספר דיגיטלי שיושב על הספר האלקטרוני שלי (כן, אני לא אטען שאין בעיות עם הטרמינולוגיה, אבל היא עדיפה בעיני על “קורא ספרים”). כלומר ה-“רך” כאן מתייחס לעובדה שהמידע הוא דיגיטלי, דבר ראשון, אבל גם את זה שהוא ניתן להעתקה ולשינוי, בין אם שינוי התצוגה והפונטים ועד שינוי התוכן. ספר דיגיטלי (או קובץ MP3) הם עותקים רכים, מבחינתי, גם אם הם יושבים על מכשיר יעודי.

  4. עודדNo Gravatarבתאריך 23 Sep 2009 בשעה 18:06

    אבנר: למה בדיוק ספר מודפס הוא לא דיגיטלי? היותו של פריט “דיגיטלי” תקפה גם אם כותבים אותו בספרות בינריות, גם אם בדצימליות וגם אם ב-22 אותיות + 5 סופיות וכמה סימני פיסוק. עדיין אפשר לקודד את זה כספרות.
    אם אני אצלם (xerox) ספר, חווית הקריאה בעותק לא תהיה שונה מהמקור? אם אעתיק הכל בכתב ידי (נניח שבלי טעויות) החוויה תשתנה? לדעתי לא, בכל אופן לא פחות משהחוויה של האזנה לדיסק שונה בין אמצעי שחזור שונים (למשל בדיסקמן לעומת נגן ביתי, או באוזניות שונות או רמקולים שונים).

  5. יובלNo Gravatarבתאריך 23 Sep 2009 בשעה 22:56

    הבנתי. כלומר אתה מבדיל בין מידע שמגיע על *מדיה קשיחה* מול מידע חופשי מקשר לאמצעי אחסון קשיח ספציפי, מידע מזוקק, האידאה של המידע.
    באמת אין לזה שם טוב.
    אולי פשוט מידע לא קשיח.

    ובעניין הדיגיטציה – אפשר להפוך כל דבר לאות דיגיטלי. זה רק עניין של דגימה. פשוט בספר,בשל הדיסקריטיזציה, הדגימה יותר מיידית – כל אות מתורגמת למספר. אבל אני מסכים עם העמדה הבסיסית של עודד שיש הבדל עקרוני בין החווויה של שמיעת מוזיקה שהיא אנלוגית במהותה, לבין החוויה של קריאת ספר שהיא דיגיטלית במובן שמילים הם רק ייצוג למידע שאני באמת צורך – הסיפור.

  • הודעות אחרונות

  • לרישום בדואר

  • תגיות ונושאים

  • מהעבר

  • Meta

  • עמודים קבועים