ובעניין הדיגיטציה – אפשר להפוך כל דבר לאות דיגיטלי. זה רק עניין של דגימה. פשוט בספר,בשל הדיסקריטיזציה, הדגימה יותר מיידית – כל אות מתורגמת למספר. אבל אני מסכים עם העמדה הבסיסית של עודד שיש הבדל עקרוני בין החווויה של שמיעת מוזיקה שהיא אנלוגית במהותה, לבין החוויה של קריאת ספר שהיא דיגיטלית במובן שמילים הם רק ייצוג למידע שאני באמת צורך – הסיפור.

עודד: אני חושב שמה שאתה מתכוון אליו כאן זה העובדה שספרים מורכבים מאותיות – יחידות דיסקרטיות של משמעות ששזורות אחת אחרי השניה, ולא כמו מוזיקה שאותה אנחנו לא חווים כרצף של תווים אלא כיחידה רציפה אחת. אני מסכים איתך שספרים הם יותר דיסקרטיים ממוזיקה, שלא לומר ציור, אבל עדיין הדיגיטיזציה כאן היא מלשון ספרות – digits – ומדבר על הייצוג של המידע כרצף של ספרות, אפסים ואחדים. מהבחינה הזו קובץ PDF הוא אכן דיגיטלי, בעוד ספר מודפס הוא לא.

יובל: בתפיסה שלי, עותק רך כולל גם PDF על המחשב וגם ספר דיגיטלי שיושב על הספר האלקטרוני שלי (כן, אני לא אטען שאין בעיות עם הטרמינולוגיה, אבל היא עדיפה בעיני על “קורא ספרים”). כלומר ה-”רך” כאן מתייחס לעובדה שהמידע הוא דיגיטלי, דבר ראשון, אבל גם את זה שהוא ניתן להעתקה ולשינוי, בין אם שינוי התצוגה והפונטים ועד שינוי התוכן. ספר דיגיטלי (או קובץ MP3) הם עותקים רכים, מבחינתי, גם אם הם יושבים על מכשיר יעודי.

ואני דווקא אהבתי את המונח ספר אלקטרוני, עבור הקורא.