Aug 06 2009

קוקטייל פוליטי

במקומות שונים בעולם מקובל לשתות משקה המורכב משתי בירות מעורבבות. בצ’כיה ראיתי אותם מערבבים סטרופרמן כהה ובהירה ביחד. באנגליה, כך קראתי, מוזגים גינס עד אמצע הכוס, ומשלימים בביטר (bitter) כלשהו. אבל הווריאציה החביבה עלי היא האמריקאית, המכונה Black and Tan.

All-IrishBlackAndTan_LBlack and Tan, כהלכתו, מורכב מחצי כוס של pale ale כלשהו, ומעליו שופכים בזהירות, מעל כפית הפוכה כדי שלא יתערבב, גינס עד למילוי הכוס. השכבות הצבעוניות נשמרות בגלל הצפיפות השונה של הבירות, והתוצאה היא, בגדול, בירה עם צבעים מגניבים. שחור למעלה ו…חום כזה, נו. בערך חאקי, שידוע באנגלית כ-Tan. יש לנו Black & Tan.

הבעיה מתחילה מזה שהמשקה נתפס, לפחות באמריקה, כמשקה אירי. השימוש בגינס די אינדיקטיבי, וכמו בתמונה שהבאתי כאן משמאל, ניתן גם לשלב אייל אירי בתחתית. השיוך האירי כל-כך חזק שלפני שלוש שנים בן&ג’רי’ס הוציאו טעם מיוחד של גלידה לכבוד חג סט.פטריק בשם Black and Tan, המושפע מהמשקה. כאן התחילו הבעיות. כאן – וב-1920.

מסתבר שבתחילת המאה ה-20, בזמן מאבקי השחרור של אירלנד מהאנגלים, הקימו האנגלים יחידה של מתנדבים אנגלים שבאו לאירלנד כדי לעזור לדיכוי המרידות. כ-10,000 איש התנדבו, רובם יוצאי מלחמת העולם הראשונה, ומתוקף מחסור במדי צבא מתאימים הם צוידו במכנסי חאקי בלבד, כשהם לובשים חולצות כהות מעודפי הצבא או המשטרה – משם זכתה היחידה לכינוי ה-Black and Tans. היחידה לא זכתה לפיקוח ומשמעת רציניים עם הגעתה, ולכן היתה ידועה באלימות וברוטליות קיצוניות אפילו יחסית לשאר כוחות הדיכוי האנגליים. עד היום, 90 שנה אחרי, הכינוי “black and tan” הוא שם גנאי של לאומנים איריים לאנגלים בארצם.

לכן בן&ג’רי’ס הופתעו מההתנגדות של מהגרים איריים – וצאצאים של מהגרים אירים – לגלידה החדשה שלהם. הגלידה הוחזרה מיד למפעל ולא חזרה שוב למדפים, ותשקוט הארץ.

אז תזכרו – תרבות השתיה שונה מארץ לארץ. בהולנד ירימו גבה אם תזמינו חצי ליטר בירה ולא כוס קטנה של שליש, ובאמריקה אוהבים להגיש אותה בקנקנים גדולים לשולחן ושאנשים ימזגו לעצמם. אבל יש גם הבדלים שיגרמו למישהו לתת לכם אגרוף, ולכן כדאי לדעת איך להזהר מקוקטיילים פוליטיים. אל תזמינו Black & Tan באירלנד*.

 

 


* יש אנשים באינטרנט, אנשים רעים, שיגידו לכם שברוב המקרים כבר אין בעיה להזמין את המשקה הזה באירלנד. ושכבר עברו מספיק דורות, ושהכל נשכח. יכול להיות שהם צודקים. אבל למה להרוס סיפור טוב?

אין תגובות

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובה

  • הודעות אחרונות

  • לרישום בדואר

  • תגיות ונושאים

  • מהעבר

  • Meta

  • עמודים קבועים