Jul 17 2009

בנבכי הרכילות

שמתי לב למשהו מוזר אתמול, בזמן ששמעתי רכילות סביב איזה מייל שמישהו שלח למישהו אחר. התברר לי שבעוד אין לי בעיה להקשיב לרכילות, ברגע שמציעים לי לראות את המייל המקורי, במקום לשמוע סיפורים, יש לי רתיעה פתאומית. פתאום זה כבר לא רכילות, זה לחטט לאנשים בתיבת הדואר. פתאום זה חדירה לפרטיות.

אבל זה הרי טפשי, כי מדובר באחד מהצדדים של השיחה המקורית. וזה טפשי, כי בימינו כל-כך הרבה תכתובות נעשות באימייל או במסנג’רים כאלו ואחרים, והזמינות של הטקסט המקורי כל כך גבוהה שצריך מאמץ מיוחד כדי לא לעשות פשוט forward למלל המקורי. וזה טפשי כי אני בעצם מתעקש לקבל כאן גרסא חלקית, מוטה ומגמתית.

אני מנסה להבין מאיפה מגיעה ההתנגדות הזו שלי. אולי אני סומך על המרכל שיסנן לי דברים מביכים במיוחד? אולי אני שומר על העמדת פנים של חוסר-חיטוט ככה? אולי זה בכלל קטע של זכויות יוצרים, ואני לא רוצה להעתיק את המקור אבל אין לי בעיה עם יצירה נגזרת?

עזרו לי, ילדים! צבעו את הנוירוזות של אבנר בצבעים עליזים, ורק את הבסיס להפרעת האישיות שלו השאירו בלבן!

2 תגובות

2 תגובות לפוסט “בנבכי הרכילות”

  1. יובלNo Gravatarבתאריך 17 Jul 2009 בשעה 13:50

    הייתי אומר שזה עניין של מעורבות. לשמוע על משהו זה רמה נמוכה של מעורבות בעניין. ברגע שאתה קורא את המייל המקורי, אתה עולה רמה. אתה כבר לא יכול להגיד – “כן, הוא אמר לי משהו על זה”, כי עכשיו אתה באופן ברור בסוד העניין – יש לך מעמד מיוחד  המשותף עם שני המעורבים המקוריים – ראית את המייל. שאני חושב על זה ככה, לא ברור לי איך אפשר לא להרתע.

  2. יפתחNo Gravatarבתאריך 17 Jul 2009 בשעה 20:17

    אני חושב שהבעיה היא לא בך (הפעם). כלומר, אני מצליח לחשוב על אדם (נוירוטי) אחר (אני) שגם כן סבור שזה לא אותו הדבר.
    נראה לי שזה קשור לעניין של כיבוד הרצון והפרטיות של כותב המייל המקורי. כאשר אני מספר סיפור אישי, גם אם אני מבקש שהוא יישאר ביני לבין הנמען, אני מניח שיש אפשרות שהוא יספר פראפראזה של הסיפור הלאה (עם שמי, בלעדיו). לעומת זאת אני ממש לא מניח שנמען יביא דברים בשם אומרם.
    ויש גם עניין אחר, חשוב מזה. כאשר מדובר בפראפראזה אז באמת מדובר ברכילות מזוקקת יותר, שמעובדת בהתאם לכללים הרגילים של רכילות (היא בהריון; הוא הומו; הוא עבר לגור מחוץ לבית; יש לו שלוש ביצים (מבוסס על סיפור אמיתי); יש לה סרטן; הוא פוטר מהעבודה). הדיווח, נראה לי, אינפורמטיבי. הוא חף מתיאורי רגשות. אנחנו שוכחים שמושא הרכילות הוא בן-אדם. לעומת זאת, כשנתקלים בדיווח של מושא הרכילות אז כנראה קשה לשכוח שמדובר בבן-אדם. ואם זה נכון – אז זה לא שעשיית פורוורד היא מעשה פחות מוסרי. זה פשוט מעשה שקשה להסתיר את אי-מוסריותו.
    הערת המערכת: כותב שורות אלה הוא רכלן.

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובה

  • הודעות אחרונות

  • לרישום בדואר

  • תגיות ונושאים

  • מהעבר

  • Meta

  • עמודים קבועים