May 06 2009

Woo

מאת אבנר קשתן בשפה עברית

A song like "What’s Going On" [has] that single "woo" at the end of the second verse – you know that woo – that single "woo." […] That’s what you remember. The silly things, the little things… there’s only one, and it makes the song. […]
That’s rock and roll.

מי שמכיר אותי כבר יודע כמה אני אוהב את הסרט הזה – בגלל המוזיקה שלו, והאמריקנה שלו, ובעיקר בכלל הדמות הראשית, הילד החנון והחמוד שהאובססיביות שלו וילמוזיקה היא מפלט, כמו לחנונים רבים וטובים, למקום בו הוא מקובל. הציטוט הנ”ל הוא מאחד הסצינות שנחתכו בגרסא הקולנועית, אבל שחזרו אלינו בגרסאת הבמאי, Untitled, שאפשר למצוא ב-DVD וב-Blu-Ray, והיא חלק מהסבר של הגיטריסט של הלהקה על מה הוא אוהב במוזיקה.

ואני לא יכול שלא להסכים איתו. כל-כך הרבה פעמים אני מתלהב – לאו דווקא מהקצב של שיר, או מהמלודיה, או מהוירטואוזיות של הנגינה (למרות שכל אלה חשובים מאד, כמובן), אלא מאיזה אלמנט קטנטן, איזה “woo” כזה, איזה hook שתופס לך את האוזן ומקפיץ לך את הלב, שמתחבא לו בין הבתים והאקורדים ופשוט עושה לך טוב על הלב.

השיר הראשון שאני זוכר שתפסתי אצלו זיז-צליל כזה היה Late In The Evening, של פול סיימון. השיר כולו מלא חדוות חיים, יש לציין, אבל בבית האחרון יש קטע קטנטן, ארבעה תווים על כלי נקישה, שלא חוזר בשום מקום אחר בשיר. וצליל העץ הזה כ”כ קופצני, וכל-כך מפתיע כל פעם מחדש, שהוא לא יכול שלא להעלות לי חיוך על הפנים כל פעם שאני שומע את השיר הזה. אם הוא היה חוזר בכל בית הוא היה מאבד את האפקט שלו, הופך להיות עוד אלמנט בתזמור. אבל ככה, הוא סוד קטן שמתחבא בין הכלים.

שיר נוסף כזה הוא Yoshimi Battles The Pink Robots, pt. 1 של הפליימינג ליפס. גם הוא שיר חביב ביותר (בעיקר כשוויין קוין, הסולן, מנצח על הקהל בביצוע שירה-בציבור באמצעות בובת-יד של נזירה), אבל שוב, בבית הראשון, מיד אחרי השורה השניה (“She has a black belt in karate”) יש מקהלה קטנטנה של קולות רקע שצועקים “whoa-whoa”, כמו מריעים לחגורה השחורה של יושימי. וגם הם אומרים את שלהם ולא חוזרים על עצמם, וזה הופך להיות חלק כזה חמוד בשיר.

ומהצד השני יש את אני חולם על נעמי, בביצוע החלונות הגבוהים. בסוף כל בית, ולקראת הסוף אחרי כל שורה, יש צליל “בוינג”, שטותי ומטופש, וחביב בהחלט. אבל החזרה עליו שוב ושוב – ושוב ושוב ושוב, בסוף השיר, הופכת אותו מאידיוסינקרטיות חמודה לסתם עוד חלק מהשיר. וחבל.

 

יש לכם עוד סודות כאלה? Wooים קטנים שממלאים אתכם אושר?

* * *

פוסטים קשורים:

  1. שכפול פלייליסטים, המדריך המקוצר
  2. מוזיקה במרחב המודפס
  3. Turtle Tracks: The Rainbow Connection

תגיות: , , , ,

10 תגובות

10 תגובות לפוסט “
Woo
”

  1. # Twitted by lisardggYבתאריך 06 May 2009 בשעה 14:59
    [...] This post was Twitted by lisardggY – Real-url.org [...]
  2. # יוסי גורביץNo Gravatarבתאריך 06 May 2009 בשעה 16:48
    תודה על שהזכרת לי את Late in the Evening. טוב היה להזכר בו.
  3. # אבשלום גיסיןNo Gravatarבתאריך 06 May 2009 בשעה 19:29
    המחשבה הראשונה שעולה לראש שלי היא ג’נסיס. אבל זה לאו דווקא חיובי או מתאים:
    1. בשיר time table יש איזה צפצוף\חריקה באמצע הפזמון שבכל פעם ששמעתי את הקטע הזה באוטו הייתי משוכנע ששמעתי צופר של משטרה מאחורי. זה לא ממש מחמם את הלב, אבל זה משהו.
    2. במהלך supper’s ready יש לא מעט שורות ש”הקול השני” משלים באפקטים קוליים, למשל end with a whistle and end with a bang. אני בטוח אם זה בדיוק מה שהתכוונת אליו, אבל לי זה עושה טוב כשהקטע הזה בשיר מגיע.
  4. # יובלNo Gravatarבתאריך 06 May 2009 בשעה 23:24
    מה שלי עלה דווקא בראש זה אלמנט כללי יותר – קול של אדם צוחק במקביל לשירה. וספציפית מין גיחוך כזה בשירים של פינק פלויד. כרגע אני נזכר בשתי דוגמאות – אחת ב- Brain Damage, שווטרס שר the lunatic is in your head, והשניה בחלק הראשון של Shine On, בדיוק לפני שהוא שר you shone like the sun. ואני לא יודע בדיוק למה, אבל ברגע שאני שומע את הצחוק הקטן הזה, עולה לי כזה חיוך על השפתיים. אני לא יודע אם זה עושה את כל השיר, במיוחד שמדובר ביצירות ארוכות כאלו, אבל זה בהחלט עושה לי את הרגע. אני חושב שיש צחוקים כאלו גם על שירים אחרים, ולא רק של פינק פלויד, אבל כרגע אני לא מצליח להזכר.
  5. # גל כהנאNo Gravatarבתאריך 07 May 2009 בשעה 20:00
    אני לא יודע אם זה נחשב, אבל מה שהכי מטריף אותי על בשיר שאני הכי אוהב, Epitaph של King Crimson, הוא הסוף של הפזמון אחרי הבית הראשון. יש שם איזה משיכה איטית של המלוטרון שמרכזת את כל העוצמה של השיר. בסוף השיר יש גם איזה fade out שחוזר על אותה תבנית, אלא שהמתופף כל פעם משנה קצת את התיפוף. ממש כשהשיר כבר כמעט נעלם הוא מרביץ משהו מהיר מאוד ובורח. מדהים.
     
    ואם בג’נסיס עסקינן אז יש איזשהו חוסר דווקא שיוצר אפקט מוצלח. אתה בטח (!) מכיר את The Carpet Crawlers. אז בבית האחרון השורה האחרונה הולכת ככה : and the tickler takes his stickleback. ואז יש איזה שניה שיש רק את הסינטיסיייזר המתגלגל. כאילו היתה צריכה לבוא מילה. אבל פיטר מאופק! הוא יודע שזה יותר טוב ככה, ריק. פיל (אני מקווה ששמות פרטיים זה בסדר) מאוחר יותר (ב-seconds out), מתוך היותו רומניטקן חסר תקנה, מרגיש צורך למלא את החסר עם “back back back…”, ועל זה הוא מקבל הורדת ציון. מצד שני הביצוע הזה הוא עם גיטרה נהדרת ברקע, אז נסלח לו :)
    אחרון! בשיר a stitch in time של Jetho Tull יש איפשהו בפזמון איזה לחיצה אחת על הבאס שבאופן קבוע נשמעת לי כמו הבוס שלי שמגיח מאחורה ומתחיל לדבר איתי. אחרי מספיק שמיעות התרגלתי, אבל בחיי שבשבוע הראשון של השמיעה כל פעם הייתי מוריד את האוזניות ומחפש אותו, עד שהבנתי שזה מהשיר.
  6. # שלא לומרNo Gravatarבתאריך 08 May 2009 בשעה 01:47
    בחיי, אבשלום, את הדוגמה השניה שלך עמדתי לתת. רגע מקסים.
    ורגע אחד נוסף; בשיר Acadian Driftwood של The Band, בבית השלישי (לא כולל הפזמון), החלילים מנגנים ברקע מעלה-מטה, ואחרי השורה “to finish what they’ve started” הם יורדים, וכל פעם ליבי נצבט.
  7. # דותן דימטNo Gravatarבתאריך 11 May 2009 בשעה 00:02
    רק רציתי לומר, more cowbell!
    או אולי, פחות.
  8. # עידוNo Gravatarבתאריך 17 May 2009 בשעה 13:11
    הממ… בשליפה, וקצת על הגבול של מה שאתה שואל, עולות לי שתי דוגמאות.
    ה-”tick tock tick tock” בבית הראשון של Sex Changes של הדרזדן-דולס, כולל ההקשר של זה, כמובן, עם ההפוך על הפוך של להיות בוטה בלי להיות בוטה.
    קצת מתקשר לדברים של יובל, יש את הצחוק הסרקסטי והמריר בסוף הפזמון הראשון של Haligh, Haligh, A Lie, Haligh של Bright Eyes.
  9. # dvalNo Gravatarבתאריך 10 Aug 2009 בשעה 18:10
    יש בתחילת blame, etc של ה Afghan whigs מין נהמה נמרית, שתמיד גורמת לי חיוך מטופש וטיפת הסמקה..
  10. # נועהNo Gravatarבתאריך 18 Jan 2010 בשעה 19:57
    הייתי נמנעת מאי הנעימות של להגיב על פוסט כ-8 חדשים לאחר פרסומו, אבל על זה לא יכולתי לוותר:
    http://www.youtube.com/watch?v=1ftWg8CnZgk
    ה-woo שלי הוא מה שקורה לקול שלה כשהיא שרה את המילה writhes בבית השני (דקה 2:14).
    סתם במקרה ובלתי ניתן לשחזור בהופעה חיה. מצויין ביותר.
     

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובה

  • הודעות אחרונות

  • תגובות אחרונות

  • דיונים פעילים בטוויטר

  • Meta

  • תגיות ונושאים

    IANAL Turtle Tracks אובמה אוכל אינטרנט אינפוגרפיקה אלכוהול אמזון אמריקנה בלוגוספירה גוגל היסטוריה זכויות יוצרים חברה חופש מידע טוויטר טיפוגרפיה טכנולוגיה טלוויזיה יומן קריאה כלכלה מוזיקה מחשבים מיקסטייפ מם מנהלה נוסטלגיה סלולריות ספרים עיצוב עיר עיתונות פוליטיקה פייסבוק פרסום קטנוניות קינדל שירות לציבור שפה תל אביב תמונות תקשורת תרבות תרבות צריכה תרבות רשת

  • מהעבר

  • עמודים קבועים