אנשים אינם קוראים

בפעם השניה בפחות משבוע אני מוצא את עצמי פותח פוסט בציטוט של ג’ואל ספולסקי. מוזר קצת, כי אני מאד לא מעריך את התוצרים הכתובים שלו מהשנים האחרונות. אבל היו לו לא מעט הערות מחכימות לאורך השנים.

הציטוט הרלבנטי מגיע מספרו של ספולסקי, User Interface Design for Programmers, שמציע מגוון הארות והסברים על ההגיון שמאחורי ממשקי משתמש מנקודת מבט של המתכנת שבונה אותם, לא של גרפיקאי. הוא מנסה להסביר כמה מהטעויות הנפוצות – וההגיוניות לחלוטין – שמתכנתים עושים. להלן הציטוט מפרק 6 של הספר (שגרסא ישנה שלו זמינה כאן), בשם “Designing for People Who Have Better Things To Do With Their Lives”:

1. Users don't have the manual, and if they did, they wouldn't read it.
2. In fact, users can't read anything, and if they could, they wouldn't want to.

הערות חכמות ונכונות הרבה יותר משרוב המתכנתים חושבים. אנשים לא קוראים את חוברת ההוראות, זה ברור. אבל אנשים גם לא קוראים טקסט שמופיע להם על המסך. זה לא משנה שכתבת בגדול “אם תלחצו על הכפתור הזה, המחשב שלכם יתפוצץ”. אם יש כפתור, המשתמש ילחץ עליו, ואז יתלונן שהמחשב שלו התפוצץ. אנשים לא קוראים טקסט. תפקידו של התוכניתן להוליך את המשתמש למטרה שלו בצורה שאינה טקסטואלית, בין אם באמצעות סימנים גדולים וברורים ומלים בודדות, או על ידי לחסוך ממנו לקבל החלטות שאין צורך שהוא יקבל.

* * *

אבל בצורה די מפתיעה, האקסיומה של ספולסקי לא נגמרת רק בטקסט פונקציונלי. הייתי מצפה שגם אנשים שלא יקראו שום דבר ש-Word, למשל, מקפיץ להם, עדיין יקראו את הטקסט עצמו שמוצג להם במעבד התמלילים. לא? אז זהו, שמסתבר שגם במדיום שכל מהותו הדגשת התוכן, אנשים פשוט לא קוראים.

בחודש ספטמבר 2008 הועלה אתר בשם antispore.com, בלוג בסיסי המבוסס על WordPress, ובה לשטוח את תלונותיה של הכותבת על משחק המחשב Spore, שזכה ללא מעט כיסוי תקשורתי באותה תקופה. הכותבת, המחזיקה באמונה נוצרית שמרנית הדוגלת ב-Creationism, מחתה על ההנחות יסוד האבולוציוניות שמוטמעות במשחק ועל ההשפעה שלו על הנוער באמריקה. בהמשך הבלוג היא העלתה עוד ועוד תלונות על התכנים במשחק, בין אם הקשורים לאבולוציה או האפשרות ליצור תכנים מיניים במשחק.

כל הודעה בבלוג הזה זכתה למאות תגובות. רובן יצאו נגדה בצעקות וזעקות, בקללות ובעלבונות. כלפיה, כלפי הנצרות, ובמקרים רבים גם אחד כלפי השני.

כל הסיפור הזה – מעל 15 הודעות, מאות תגובות – התרחש לאורך שלושה ימים בלבד. בסוף הימים הללו פרסמה הכותבת את ההודעה הלפני-אחרונה בבלוג, תחת הכותרת “Understand my beliefs please”, בו היא פורסת את הבסיס למשנתה הדתית, כולל ציטוטים נרחבים מכתבי הקודש. ההודעה הזו הולידה מעל 2,500 תגובות, מהסיבה הפשוטה שהיא חשפה – למי שרצה לראות – את האמת מאחורי האתר. להלן הציטוט שהובא מספר בראשית ח’ כ”א-כ”ז:

“21. The LORD smelled the pleasing aroma and said in his heart: “Never again will I curse the ground because of man, even though every inclination of his heart is evil from childhood. And never gonna give you up. 22. “Never gonna let you down.” 23.”Never gonna run around and desert you.” 24. “Never gonna make you cry.” 25. “Never gonna say goodbye.” 26. “Never gonna tell a lie and hurt you.” 27.”Never truly believe anything you read on the Internet. There will always be cases of Poe’s Law.”

אתם, קוראי הנאמנים, וודאי רואים שכבר בסוף הפסוק הראשון ההודעה גולשת לריקרולינג חסר בושה. אבל בטקסט המקורי, לא קצר אבל גם לא ארוך במיוחד, וזרוע בציטוטים תנ”כיים, הרוב המוחלט מבין אלפי המגיבים לחלוטין פספס את הנקודה! הכותב/ת שתל הודעה הודאה מפורשת על היותו של האתר זיוף אחד גדול, ומאות אנשים, בהנחה שהם בכלל ניסו לקרוא את ההודעה, פשוט פיספסו אותה.

מה שמעניין הוא שאפילו שכבר בתגובה השלישית הצליח קורא חריף במיוחד לשים לב לבדיחה, ומתוך 10 התגובות הראשונות שתיים כבר עלו עליה, עדיין המשיכו מעל 2500 להגיב. לא רק שאף אחד לא קרא את הפוסט המקורי, אף אחד גם לא קרא את התגובות, אפילו כשהיו רק בודדות.

בנוסף לכל זה, אנשים ממשיכים עד היום להגיב לבלוג הזה. מתוך 600 התגובות בפוסט הראשון, מעל 100 נכתבו מאז שהבלוף נחשף. מאות הודעות בפוסט האחרון עצמו נכתבו אחרי, למרות שהיו עשרות הודעות המגיבות לתרמית. אנשים.פשוט.לא.קוראים.

בתור אדם כותב, זה די מדכא.

* * *

כחלק מהציטוטים המזויפים, בפסוק כ”ז, מוזכר חוק פו (Poe’s Law). חוק זה, שנולד בפורומים בהם אתאיסטים ונוצרים נוהגים להתכתש, גורס כי:

ללא סמיילי קורץ או ביטוי הומוריסטי בוטה אחר, אין דרך לייצור פרודיה על פונדמנטליזם שלא תתפס ע”י מישהו כדבר האמיתי”

חוק פו מדגים היטב גם את הקיצוניות של פונדמנטליזם, אבל בעיקר את הקיצוניות שמיוחסת להם ע”י אתאיסטים ומתנגדי הדת. מהעמוד של חוק פו הגעתי למספר פנינים שאי אפשר לדעת אם נכתבו מתוך אמונה דתית שמרנית אמיתית או כפרודיה, כמו Fundies Say the Darndest Things או ג’ק צ’יק, חביב המערכת זה שנים רבות, והקומיקסים שלו כנגד קתולים, ליברלים ושחקני D&D.