Feb 23 2009

עיתון ועיתונות

נושא שמעסיק את התקשורת לאחרונה, באופן מובן, הוא מותה הקרב וההולך של התקשורת – או לפחות כך אפשר להבין מנבואות הזעם שמדברות על מותה של העיתונות המודפסת, סגירתו של ערוץ 10, קיצוצים, ביטולים, מינויים ופיטורים, ודברים רבים שהעין השביעית מדווחת עליהם בהרחבה, עיתונאים כמו יובל דרור מתבטאים עליהם אישית, ונביאי New Media רואים ככשלון אישי של העיתונאים.

הקישור האחרון, של ג’ף ג’ארוויס, זכה להדים רבים, ביניהם התקפה ישירה מהסופר/עיתונאי/בלוגר בעל כורחו רון רוזנבאום על כך שג’ארוויס מאשים את העיתונאים עצמם, ולא את המערכת, את המדיום, את העיתון. למרות הנימה הקנטרנית וההתקפות האישיות, רוזנבאום מעלה – גם אם בלי כוונה – נקודה שג’ארוויס ורבים ממגיביו פספסו, וזה שיש הבדל מהותי בין מקצוע העיתונאות לבין תעשיית העיתונים.

הקשר ביניהם הוא סימביוטי, אבל לא מחויב המציאות. העיתונים צריכים את העיתונאים כדי לספק תוכן חדשותי יום-יומי לציבור הקוראים. העיתונאים צריכים את העיתונים כדי לקבל גב, מימון ופלפורמה לפרסם את תחקיריהם. עיתונים רבים כבר הראו שהם יכולים להסתדר טוב מאד גם בלי עיתונאים, רק עם אג’נדה, press releases ופרסומים. עיתונאים גם כבר הראו יכולת לנצל פלטפורמות אחרות – בלוגים, אתרי חדשות עצמאיים וכו’. מה שג’ארוויס ורוזנבאום רואים זה לא קריסתה של העיתונאות, אלא של העיתונות המסורתית, המודפסת, הנמכרת בקיוסקים וממומנת מפרסומות, הנשלחת למנויים וחיה על כותרות וסקופים. Dead Tree Journalism.

רוזנבאום, מתחת לרטוריקה הבכיינית של “הזיזו לי את הגבינה”, מבין שעדיין יש מקום ויש צורך ציבורי בעיתונאות מקצועית, עם מימון מקצועי שיכול לפתוח דסק חדשות בבגדד או לשלוח אנשים לכסות אירועים רחוקים, ועם סטנדרטי אתיקה מקצועיים שמבקרים את העוסקים בו. אולי רוזנבאום מאמין בזה רק מתוך מומנטום ארכאי, אבל הוא עדיין צודק. ג’ארוויס, לעומת זאת, כל-כך מרוכז בחזון ה-Citizen Journalist שלו שהוא מאבד לחלוטין את ההבדלה בין עיתונאי מקצועי לחובבן שבמקרה היה במקום הנכון בזמן הנכון. הוא מבלבל זמינות ומהירות של דיווח עם עומק ואיכות, והוא נותן לעובדה שיש בלוגרים/עיתונאים חובבניים מצוינים – מעמיקים, מקיפים, איכותיים – להשכיח את העובדה שהרוב המוחלט אינם כאלה, ואי אפשר להסתמך עליהם ככאלה. בקיצור, הוא רוצה לעשות לעיתונאות מה שספרים כמו “אמא, תראי, בניתי אתר!” עושים למקצוע בניית האתרים, לפחות ע”פ תלונתם של בוני אתרים מקצועיים – הזנייה של המקצוע ע”י כלים נוחים, כך ששוכחים שיש גם צורך בידע, טכניקה, כשרון והבנה, לא רק עדכונים מהירים בטוויטר.

לי באמת שאין סנטימנטים לעיתונים המודפסים. מעולם לא קראתי אותם בשקיקה. אבל אני כן מאמין שצריך למצוא פלטפורמה מעודכנת – נוחה, רווחית, אמינה ורצינית – לעבודה עיתונאית. עבודה מהסוג שמחפשת מקורות וחוקרת פרשיות, שמקבלת משכורת הגונה כדי שלא תצטרך להתקיים ממתנות ותכתיבים. אבל פתרונות? פתרונות אין לי.

2 תגובות

2 תגובות לפוסט “עיתון ועיתונות”

  1. MemeNo Gravatarבתאריך 23 Feb 2009 בשעה 22:11

    המקום שבו עיתונות מהסוג הבערך קלאסי עדיין קיימת הוא, כמובן, הטלוויזיה.
    תוכניות כמו עובדה, כלבוטק, וכיוצ”ב.
    הקהל רוצה את התחקירים שלו מצולמים, או לפחות באילוסטרציות, לא על נייר.

  2. אלעד-ווNo Gravatarבתאריך 24 Feb 2009 בשעה 00:06

    Meme: אין הבדל מהותי בין הטלויזיה לעיתונות. העיתונות גוססת ראשונה, אבל הטלויזיה לא רחוק מאחוריה, כמו שאר השיטות של push technology (=מערכת שבה דוחפים תוכן לצרכן/משתמש, במקום שהוא יקבע איזה תוכן הוא רואה בכל רגע, וכל שאר האפשרויות האחרות שהאינטרנט מציעה).

    אבנר: יש תשובה בשבילך. מה עם ארגונים כדוגמת “שקוף”? עיתונאים רציניים ומעמיקים שעובדים בעמותה שממומנת מכספי תרומות קטנות של אזרחים רבים, שמשלמים למי שנותן להם עיתונאות טובה? אין לי ספק שזו דרך העתיד. עיתונאים מקצוענים (מעטים יחסית להיום) שעובדים בעמותות כאלה, לצד בלוגרים רבים שדוחפים את דבריהם ומוסיפים פרשנות משל עצמם. וזו רק הצגה פשטנית: בסופו של דבר יהיו שכבות רבות לפירמידה הזאת. המטרה היא להתנתק מהתאגידים עד כמה שאפשר. אם הכל יתנהל כשורה, התהליך יזין את עצמו: אנשים יקבלו עיתונות טובה, יבינו שהתאגידים והתקשורת המסורתית מסמאים את עיניהם, ויותר ויותר אנשים יעברו לעיתונות החדשה ויתמכו בה, ולט לאט התאגידים שמספקים את העיתונות המסורתית ייחלשו. (וכמובן, שאר התאגידים ייחלשו יחד איתם, כשהאזרחים יבינו איך ממשטרים אותם).

    אני יודע שזה נשמע אוטופיסטי, ושיש הרבה משברים בדרך, אבל נראה לי סביר שזה העתיד.

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובה

  • הודעות אחרונות

  • לרישום בדואר

  • תגיות ונושאים

  • מהעבר

  • Meta

  • עמודים קבועים