Jan 27 2009
עברית קשה שפה
למרות שהתקדמנו מרחק ניכר מאז ימי DOS, כשהיינו צריכים להעלות תוכנה מיוחדת כדי לראות עברית. ולמרות שהרחקנו גם מימי העברית הויזואלית בראשית ימי האינטרנט שהפכה לנו את הכיוונים כל הזמן. למרות שהגענו למנוחת היוניקוד לנחלת ה-RTL, עדיין אף אחד לא מצליח לשלב, באמת, עברית ואנגלית באותה שורה בצורה חלקה לחלוטין. לא בטוח שזה בכלל אפשרי. מה שבטוח, שבינתיים יהיו לנו דברים כאלה:
שיגרמו לנו לתהות מה באמת רצינו להשיג במלחמה הזו.
* * *

איך היית מסדר את המשפט הזה כך שהוא יעבוד?
השני הוא לשבור את השורה כבר בהתחלה של הרצף ה-RTLי, ולהעביר את כל המשפט “לא לצאת מעזה בלי גלעד שליט” במלואו לשורה השניה. לא אידאלי, שוב, כי זה יכול ליצור בזבוז שטח גדול, וגם אז לא בטוח שזה יספיק אם השורה ארוכה מספיק.
אפשר גם לראותא את זה אחרת – זה אף פעם לא יהיה מושלם כל עוד אנחנו נתעקש לשלב שני כיווני שפה באותה פסקה. אז אם לא מושלם, לפחות שיצאו לנו דברים משעשעים כאלה.
בקיצור לדעתי בשביל לפתור את הבעיה הזאת בצורה כללית צריך אוסף עצום של כללים. אני אפריח פה השערה שאי אפשר לבחור בין פיתרונות שונים בלי “להבין” את הטקסט.
ועד אז אכן נשאר לנו רק להשתעשע מהתוצאות.
בישראל, למיטב ידיעתי, איתמר בן-אב”י, בנו של אליעזר בן-יהודה, רצה לערוך רפורמה להמיר את השפה העברית לכתב הלטיני, אבל ללא הצלחה.
כלומר:
המשפט ברמת לא אבל המילה ברמת הכיוון על נשמור, דיגסבי מעשה, עם ומה?
אתם מכאיבים לי לעיניים.
הפוסט הזה רישמית עשה לי כאב ראש.
במקביל, אני למדתי מכמה עובדות רוסיות בסופר-פארם, שבבתי הספר ברוסיה הן היו נוהגות לכתוב רוסית בכתיב לטיני ולא בכתיב קירילי.
אני אישית מתנגד למעבר כזה (באופן כללי כנראה ענייני שפה הם העניינים בהם שמרנותי מגיעה לשיאה). אני חושב שמעבר לכתיב לטיני יחתור תחת הגיונה של השפה, שבנוי משורשים, בניינים ומשקלים.
מעניין אם אי פעם ניסו להחליף שיטת כתב בחברה עם אוריינות של 97.1%.
מצד שני.. אם אתה חושב שהמצב אצלנו רע, דמיין מה היה קורה אם היינו משתמשים בכתב חרטומים שהולך משמאל לימין, מלמעלה למטה או מימין לשמאל, לפעמים הכל באותו קטע, לפי שיקולי מיקום ואססטטיקה.