סנונית הספאם

הפעם הקודמת שקיבלתי פניית Bluetooth בלתי-יזומה, זה היה מישהו באוטובוס שניסה לשלוח לי וירוס לפני כשלוש שנים. מאז, כל פעילות הבלוטות’ שלי כללה סינכרונים הלוך ושוב עם המחשב. לכן מאד הופתעתי כשהעפתי מבט במכשיר הסלולרי שלי וגיליתי בקשה לשיתוף מידע – לא ברור לי אפילו איזה מידע – ע”י Fashion DC, קומפלקס הלבוש והאופנה החדש והמיותר שנפתח לי ממש מול הבית, בדיזנגוף סנטר.

בניגוד לאימייל שלי, אותו אני נאלץ לתת לשימושים שונים, אני נמנע מלמסור את הטלפון שלי לגורמים מסחריים. ספריות וידאו, חדרי כושר, מנויים כלליים, כולם מופנים לאימייל בלבד. הרבה יותר קל לסנן אימייל, ולהתעלם. אסינכרוני, והכל. אני גם לא מתפקד לאף מפלגה, אז גם לא זכיתי לקיתונות השיחות המוקלטות שחברי הפעילים יותר ספגו. הטלפון הוא שלי ובשבילי, ולכן אני קנאי יותר לפרטיות שלי בו. לכן התעצבנתי כשהתארגנות פוליטית קקיונית כלשהי החליטה לשלוח לי SMS לקדם איזה סטיקר טפשי שקשור למלחמה, וכשהתלוננתי בקבוצת הפייסבוק שלהם, נופנפתי בשקרים בנוסח “תראה, היה לי את הטלפון שלך מאיזו מסיבה שארגנת פעם”. ולכן אני מתעצבן כשחנויות מתחילות לשדר פרסומות לכל טלפון סלולרי שחולף באזור. ברירת המחדל, לפחות בטלפון שלי, היא לדרוש אישור לפני קבלת כל תשדורת – וטוב שכך – אבל לך תדע אם כל הטלפונים ככה.

אבל מצד שני, יש כאן דבר מבורך. כבר שנים שיש בלוטות בכל טלפון, והיכולות שלו כמקדם רשתות חברתיות לא באו לידי ביטוי. עם מכשירי בלוטות יש לנו פוטנציאל לאפליקציות מקומיות-נקודתיות. כבר שנים מדברים על אפליקציה שמתאמת בין כל הנוכחים בפאבים, מקשרת בין פנויים-פנויות למעוניינים-מעוניינות. אני יודע שקיימות אפליקציות שמאפשרות לי לראות מי עוד יושב ומשתעמם בשיעור באוניברסיטה, אבל הן עדיין לא תופסות. יש כאן עניין של מודעות רודפת טכנולוגיה, וזמינות טכנולוגית שרודפת מודעות. הדור הנוכחי של הטלפונים לא מסוגלים להריץ תוכנה ברקע בנוסף לתפקוד הרגיל, אז הם לא יכולים לנהל תמסורת סוציאלית אוטומטית. אבל טלפונים חכמים מתחילים לחלחל, החל מהאייפון האיקוני ועד למודלים צנועים יותר. אולי תוך שנה-שנתיים, בהנתן סוף למיתון, יפרח סוף סוף שוק אפליקציות הבלוטות שיוכלו לתת לנו ערך מוסף סביבתי אוטומטי.

ואז, כנראה, אנחנו נצטרך להגדיר לטלפון שלנו לקבל תשדורות בלוטות אוטומטית.

ואז יגיע הספאם.