Dec 31 2008
אמרו לא להלחמילים בספרצוף!
האתר דורבנות, למי שלא מכיר,שמנסה לתעד סלנג ישראלי בהתהוות. שיש לי ספק אם כל המלים שמופיעות בו באמת בשימוש, אפילו בקרב קבוצות קטנות, ולא הומצאו פעם אחת כקוריוז ומדי פעם מוצאות מהנפטלין כבדיחה, אבל לא זו הנקודה. הנקודה היא שאחוז די גבוה מהמלים שם, להתרשמותי (ולמה, אם כבר יש תגיות, לא מתייגים את זה?) הן הלחמים של שתי מלים אחרות. מלצב, מלשון מלצר וצב, או כנופנוען מלשון כנופיה ואופנוען, או אפילו חידג, משמע סושי. אז למרות החידג, אותו אני מחבב עד מאד, אני ממש לא מתלהב מהלחמים. אני חושב שזו דרך די עצלנית להמציא מילים – פשוט לקחת שתי מלים ישנות ולהוריד מהן אותיות עד שזה נדבק, בלי להתייחס למורכבות המעניינת יותר של השפה העברית. בהרבה מקרים המילה הסופית גם יוצאת ארוכה ומגושמת מדי כמו טריטרוריאלי, שאין סיכוי שמישהו ישתמש בה בשיחה אמיתית. זו בעיה שהחידג, שוב יש לציין, נמנע ממנה.
אחד ההלחמים שאני הכי פחות אוהב הוא ספרצוף, העברות של Facebook. למה אני לא אוהב אותו? כי אחרי השמיעה הראשונה או השניה אף אחד כבר לא מפרק את Facebook למורפמות שמרכיבות אותו. אין פרצוף ואין ספר, יש רק את הפייסבוק, ולכן לתרגם אותו ברמת המילית ולא ברמת המילה חוטא למהות השם ולערך המוסף שלו כמותג וכשם. זה כמו לקרוא לחברת אפּל “תפוח”, או למיקרוסופט… טוב, נו, לא משנה. לכן אני מאמין בלהשאיר את שם העצם “פייסבוק” כמו שהוא, ולהרחיב אותו גם לפועל המתאים: פיצבּוק (פ’ רפה). “אני אפצבּק אותו”, לאמור: אבדוק מה כתוב בפרופיל שלו בפייסבוק. “אתמול פיצבּקתי שעות”, לאמור: כיליתי את זמני לריק בהתכתבויות סרק ואיזוטופים של שבץ-נא בפייסבוק.
* * *
on 
ושאני לא אתחיל לדבר על בניינים, זו באמת תחתית החבית של יצירת מילים חדשים. בררר.
אני לא נגד בניית מלים חדשות. אני רק נגד בניית מלים חדשות ככה.
-לגבי נוחות השימוש: גם הלחמים אפשר להטות בקלות, וזאת בגלל שמילים חדשות בעברית (ודוק, בכל שפה) מקבלות לרוב את הטיות ברירת המחדל. ולכן ספרצוף -> ספרצופים, כנופנוען -> כנופנוענים, חידג -> חידגים, תפוז -> תפוזים.
כמו שיש יוצאים מהכלל שקשה להטות, יש כאלה גם עם מילים ‘רגילות’. איך אומרים, מְקרר או מַקרר? מה הנקבה של ‘חלל’ (שנפל בקרב), חללת? חללה? חללית?
-הבנה מיידית מהסמנטיקה: סה”כ הלחמים בנויים בצורה די סטנדרטית, וקל לראות איפה מילה אחת מתחילה והשנייה. מנגד, זה שמילה נמצאת במשקל לא הופך אותה למובנת אוטומטית. קחו את השורש ת.מ.ר ושימו אותו במשקל מקטל, וקיבלתם מתמר. אבל מתמר הוא לא בדיוק מכשיר שהופך משהו למשהו גבוה יותר, או לפרי דקלים. ומה אלה בדיוק תמרוקים ומרזב?
-גאווה שמית: אין ספק שבניינים זה אחלה, אבל זה לא שהלחמים מתעלמים ממאפייני השפה ומאבדים את הייחוד שלה. סך הכל, אי אפשר להלחים שרירותית כל שתי מילים כי לשפה שלנו יש מגבלות פונוטקטיות שצריך לציית להן, וכך לא תוכלו ליצור את המילה *מפעעוד שמשמעותה ‘מפעל לייצור עודים’. אבל אפשר לומר שאת העודים המקולקלים שנופלים מפס הייצור זורקים לתוך ה-’פחעוד’, מילה שלא תהיה קבילה בשלל שפות אחרות.
כך או כך, אם רוצים ליצור מילים חדשות, אולי בכל זאת עדיף להישאר בתוך גבולות העברית ולא לגייר מילים כמו ‘לפצבק’?
אין שום בעיה עם העדפה אישית של בניינים או משקלים על פני הלחמים; אדרבה, נהדר שיש לכם בכלל העדפה. אני רק לא חושב שיש כאן איזשהו טיעון שבאמת קשור אבסולוטית לנוחיות. אבל כיף לדבר על זה.
ראשית, העובדה שהלחמים הם מגושמים יותר. אני אחזור לטענה המקורית שלי – הלחמים זו לא דרך *רעה* ליצור מלים, אבל היא כן דרך *קלה*, ולכן היא מפלטו של הנאולוגיסט העצלן. לכן אנחנו רואים באתר כמו דורבנות הלחמים ארוכים מדי, מגושמים מדי, שחורקים בפניות וממלאים לך את הפה. לא מחויב המציאות, אבל זה מה שרואים בשטח.
שנית, בנוגע לפייסבוק. פייסבוק אינו ספר של פרצופים, כמו שאפל אינה Malus domestica. מדובר כאן בשמות פרטיים, proper names, שלא אמורים לעבור תרגום מילולי. עברנו כבר את שלב חיפושיות הקצב. אז למה להחליף את הס’ בצ’, אם כך? פשוט בגלל שצ’ היא אות מצחיקה יותר. ולראיה, היא מופיעה במילה “מצחיקה”.
[כן, בסדר, גודווין]