ראשית, העובדה שהלחמים הם מגושמים יותר. אני אחזור לטענה המקורית שלי – הלחמים זו לא דרך *רעה* ליצור מלים, אבל היא כן דרך *קלה*, ולכן היא מפלטו של הנאולוגיסט העצלן. לכן אנחנו רואים באתר כמו דורבנות הלחמים ארוכים מדי, מגושמים מדי, שחורקים בפניות וממלאים לך את הפה. לא מחויב המציאות, אבל זה מה שרואים בשטח.

שנית, בנוגע לפייסבוק. פייסבוק אינו ספר של פרצופים, כמו שאפל אינה Malus domestica. מדובר כאן בשמות פרטיים, proper names, שלא אמורים לעבור תרגום מילולי. עברנו כבר את שלב חיפושיות הקצב. אז למה להחליף את הס’ בצ’, אם כך? פשוט בגלל שצ’ היא אות מצחיקה יותר. ולראיה, היא מופיעה במילה “מצחיקה”.

-לגבי נוחות השימוש: גם הלחמים אפשר להטות בקלות, וזאת בגלל שמילים חדשות בעברית (ודוק, בכל שפה) מקבלות לרוב את הטיות ברירת המחדל. ולכן ספרצוף -> ספרצופים, כנופנוען -> כנופנוענים, חידג -> חידגים, תפוז -> תפוזים.
כמו שיש יוצאים מהכלל שקשה להטות, יש כאלה גם עם מילים ‘רגילות’. איך אומרים, מְקרר או מַקרר? מה הנקבה של ‘חלל’ (שנפל בקרב), חללת? חללה? חללית?
-הבנה מיידית מהסמנטיקה: סה”כ הלחמים בנויים בצורה די סטנדרטית, וקל לראות איפה מילה אחת מתחילה והשנייה. מנגד, זה שמילה נמצאת במשקל לא הופך אותה למובנת אוטומטית. קחו את השורש ת.מ.ר ושימו אותו במשקל מקטל, וקיבלתם מתמר. אבל מתמר הוא לא בדיוק מכשיר שהופך משהו למשהו גבוה יותר, או לפרי דקלים. ומה אלה בדיוק תמרוקים ומרזב?
-גאווה שמית: אין ספק שבניינים זה אחלה, אבל זה לא שהלחמים מתעלמים ממאפייני השפה ומאבדים את הייחוד שלה. סך הכל, אי אפשר להלחים שרירותית כל שתי מילים כי לשפה שלנו יש מגבלות פונוטקטיות שצריך לציית להן, וכך לא תוכלו ליצור את המילה *מפעעוד שמשמעותה ‘מפעל לייצור עודים’. אבל אפשר לומר שאת העודים המקולקלים שנופלים מפס הייצור זורקים לתוך ה-’פחעוד’, מילה שלא תהיה קבילה בשלל שפות אחרות.
כך או כך, אם רוצים ליצור מילים חדשות, אולי בכל זאת עדיף להישאר בתוך גבולות העברית ולא לגייר מילים כמו ‘לפצבק’?

אין שום בעיה עם העדפה אישית של בניינים או משקלים על פני הלחמים; אדרבה, נהדר שיש לכם בכלל העדפה. אני רק לא חושב שיש כאן איזשהו טיעון שבאמת קשור אבסולוטית לנוחיות. אבל כיף לדבר על זה.