הגיע לתיבת הדואר שלי זה עתה:

I am Frank Robertson an Attorney to a deceased Immigrant property magnate who was based in the U.K., I will need you to execute a project on behalf of my late client which amount to GBP£21 MILLION POUNDS. Please, indicate your interest to enable me furnish you with full detail of this transaction.

ואני שואל – האם בשעה זו של מיתון, פאניקה ובלאגן הם רוצים לשכנע אותי שיש למישהו את היכולת להשקיע בפרוייקט בן 21 מיליון ליש”ט? אם יש משהו שאני שונא, זה ספאם שלא משקיע בלהתאים את עצמו לזמן שבו הוא קיים. אני קיבלתי בזמנו עוקצים ניגריים שעקבו אחרי החדשות – היה סקנדל עם אוליגרך ברוסיה? אז קיבלתי הצעה מטעם עורך דינו להלבין מיליארדים בכספי נפט ציבוריים. נפטר יאסר ערפאת? סוהא מיד הציעה להעביר אלי את הכספים שהוא גנב מהרשות הפלסטינאית. אבל במצב הכלכלי הנוכחי, הצעה כזו נראית הרבה פחות אמינה מאי פעם. מתי ישובו 419ים לתפארת?

I’ve getting my DNS in order, so the blog might be in- or partly-accessible for the next couple of hours. Possibly a day. But we shall overcome!

Edit: DNS realigned. Blog back up, with RSS auto-detect, and with proper links to articles working. 

Existing links MIGHT have been broken.

האתר דורבנות, למי שלא מכיר,שמנסה לתעד סלנג ישראלי בהתהוות. שיש לי ספק אם כל המלים שמופיעות בו באמת בשימוש, אפילו בקרב קבוצות קטנות, ולא הומצאו פעם אחת כקוריוז ומדי פעם מוצאות מהנפטלין כבדיחה, אבל לא זו הנקודה. הנקודה היא שאחוז די גבוה מהמלים שם, להתרשמותי (ולמה, אם כבר יש תגיות, לא מתייגים את זה?) הן הלחמים של שתי מלים אחרות. מלצב, מלשון מלצר וצב, או כנופנוען מלשון כנופיה ואופנוען, או אפילו חידג, משמע סושי. אז למרות החידג, אותו אני מחבב עד מאד, אני ממש לא מתלהב מהלחמים. אני חושב שזו דרך די עצלנית להמציא מילים – פשוט לקחת שתי מלים ישנות ולהוריד מהן אותיות עד שזה נדבק, בלי להתייחס למורכבות המעניינת יותר של השפה העברית. בהרבה מקרים המילה הסופית גם יוצאת ארוכה ומגושמת מדי כמו טריטרוריאלי, שאין סיכוי שמישהו ישתמש בה בשיחה אמיתית. זו בעיה שהחידג, שוב יש לציין, נמנע ממנה.

אחד ההלחמים שאני הכי פחות אוהב הוא ספרצוף, העברות של Facebook. למה אני לא אוהב אותו? כי אחרי השמיעה הראשונה או השניה אף אחד כבר לא מפרק את Facebook למורפמות שמרכיבות אותו. אין פרצוף ואין ספר, יש רק את הפייסבוק, ולכן לתרגם אותו ברמת המילית ולא ברמת המילה חוטא למהות השם ולערך המוסף שלו כמותג וכשם. זה כמו לקרוא לחברת אפּל “תפוח”, או למיקרוסופט… טוב, נו, לא משנה. לכן אני מאמין בלהשאיר את שם העצם “פייסבוק” כמו שהוא, ולהרחיב אותו גם לפועל המתאים: פיצבּוק (פ’ רפה). “אני אפצבּק אותו”, לאמור: אבדוק מה כתוב בפרופיל שלו בפייסבוק. “אתמול פיצבּקתי שעות”, לאמור: כיליתי את זמני לריק בהתכתבויות סרק ואיזוטופים של שבץ-נא בפייסבוק.